קטגוריה: כללי

הקוד של משה – הסרט

ביום ראשון, 6 באפריל, יוקרן הסרט "הקוד של משה"
בשעה 19:00 במרכז "פנימהחוצה" שבזכרון יעקוב,
כחלק ממדיטציה עולמית לשלום המכוונת לאזור המזרח התיכון.

זהו סרט של ג'יימס טווימן, יוצר מדיטציות לשלום עולמי בצליל והתכוונות ושל יוצרי הסרט "הסוד". הסרט יוקרן במקומות שונים בעולם, בבתי קולנוע, כנסיות, מרכזים רוחניים ובתים פרטיים, בימים שבת וראשון, ויעביר ידע, שהוא הצעד הבא, השלב הנוסף, אחרי הידע שהועבר ב"סוד", בצורת קוד; אותו הקוד שאפשר למשה את משימתו בהוצאת עם מעבדות לעשרת הדברות ומעבר לכך, לפני 3500 שנה. בעזרת היידע המועבר בסרט, תתקיים בו זמנית בכל העולם, תפילה והתכוונות לשלום במזרח התיכון.

נתחיל בהסבר על הסרט מאת בריז'יט קשטן, נצפה בסרט (אנגלית ללא תרגום) ונצא להפסקת תה. לאחר ההפסקה נמשיך בשאלות ותשובות ובשירה עם בריז'יט, מוזיקאית, מטפלת ומורה, ונסיים במדיטציה מונחית ע"י רעיה גינזר.

הכניסה בתשלום לכיסוי ההוצאות (תרומה מוצעת של 25-50 ש"ח).

 מי ייתן וישרה שלום עלי אדמות

ברכות בחופן

רעיה

פנימהחוצה

יוגה, אומנות וריפוי

זכרון יעקוב

04-6290456

אתר הבית של פנימהחוצה  www.within-without.com  

לרעיה משרונה – שאי ברכה והמשיכי לפעול עם חזון שמתגשם בכל רטט, מחשבה, הגה, פעולה, הקשבה, תה, ארוח, סוכה, ביקור והוויה.

 

כשהחזון ברור לך

כשהחזון מתבהר מתרחש דבר מדהים. אט אט (או מהר מהר) יוצאות להן פיסות הפאזל מן הקופסא. הן יוצאות, מתגלות ומסתדרות זו ליד זו. כשהחזון ברור מתקבצים להם האנשים הנכונים, אחד מביא את השני, השני מביא את השלישית. המחשבות שקודם היו בליל רעיונות, מתבהרות, מתגבשות והופכות להיות מכלול מלוכד. מה שקודם היה פיסות מידע, הופך לקונספט.
אכן, לרוב, תהליך ההתבהרות אורך זמן.
זמן דורש סבלנות.
לרובינו אין לא מזה ולא מזה.

לפאזל יש זמן, אחרת אין פאזל. אין בערך פאזל. או שהחתיכה במקום או שלא.
יש חתיכות למסגרת ויש כאלו שלא יתאימו לה לעולם.
לכל אחת יש את מקומה.

הלחץ לא יעזור כאן במאום, נהפוך הוא.

לסיכום, החזון דורש בהירות. להגיע לבהירות נדרש אורך רוח.
משאב הזמן הינו מרכיב משמעותי.
משהתברר החזון והובהר החלקים, האנשים, החיבורים נעשים מובנים מאליהם.

שלש התחלות מעבר לפינה אחת

יחד נכנסו שלשתם למפגש חזון אישי לעסקים. הראשון מהנדס תוכנה בכיר, השני מפיק קולנוע יצירתי והשלישי יזם נדל"ן כבד. לא, זו לא בדיחה מהזן של: מהנדס, קולנוען ויזם.  

פרק א': הנפשות הפועלות 

לאיש ההי-טק רכב נושא לוגו מוכר, כרטיס ביקור באנגלית, שלל תמונות בלפטופ ממקומות אקזוטיים בעולם. גולש באינטרנט לדייטים עם אופציות החברה התופחות למענו. תרומתו המקצועית לחברה רבה. החלום? להעז לעשות משהו אחר, משהו משלי, אין לי מושג מה".

קשיים נוכחיים –

  • מקצועית חש לא ממומש, לא אפקטיבי.
  • למרות מראהו המצודד, חש "זקן השבט" לנוכח העובדים הצעירים שמוחם מהיר.
  • בכל גל פיטורים מתלבט אם להניע את רכבו לעבודה או את אצבעותיו על המקלדת בחיפוש המשרה הבאה.

סיכום זמני: שכיר ברמת 5 כוכבים. מבלה את חופשותיו באתרי סקי לבעלי כושר כספי וגופני. ברקע תחושת חוסר מיצוי והחשש "מה יקרה אם?"  

לשני – למפיק  משרה מלאה כמרצה שכיר במכללה נחשבת. סביבו כרוכות בהערצה להקות סטודנטיות לקולנוע. רווה סיפוק מקצועי. תלמידיו זוכים בתחרויות ארציות לקולנוע. החלום? מספר תסריטים אותם מבקש להפוך לסרט קולנוע אמיתי. את הסרט התיעודי המבטיח אודות עצמו טרם העז לכתוב.

קשיים נוכחיים –

  • מתי נכון לצמצם את ההוראה ולהרחיב את העשייה המקצועית-עצמאית?
  • זקוק לפרנסה הנוכחית כעוגן.
  • השמרנות האקדמית והבירוקרטיה במכללה מחסלות אותו.
  • "מה, לוותר על הסיפוק והאדרנלין שמספק דור הסטודנטים הצעיר? את יודעת איזו זכות נדירה יש לי בעיצוב עולמם האישי ומקצועי".

סיכום זמני: יודע את תשוקותיו וחוזקותיו המקצועיות. שכיר השואף לעצמאות. סרט עצמי באורך מלא?
בינתיים, "אורך רוח" הוא חוזר ומבקש.
 

השלישי, איש הנדל"ן עשה כברת דרך, ראה עולמות, חלם והגשים. בנה והרס, קנה ומכר. נשמתו משוועת לאיזון החמקמק בין עושר לעושר. פנימי. ליבו חצוי בין מכירת בתים לאחרים לבין שיבה לביתו שלו בטרם שקיעת החמה. החלום? – איזון, זמן לעצמו ולמשפחתו.

קשיים נוכחיים –

  • "השתגעת! שאני אסמוך על אחרים? להפקיר את העסק שבניתי במו ידי?"
  • "נראה לך מוסרי שהם יעבדו ואני בינתיים אנוח ואטייל?"
  • יודע שיכול להצליח יותר עסקית ואישית, אך עסוק כל העת בניהול הקיים, לא מצליח להתפנות ולעצב את החזון המלא.

סיכון/ סיכום זמני: עצמאי, מצליח, מנהל את העסק, פועל בתפוקה מלאה, פחות מדי עם עצמו ובני ביתו. שלשתם סמוכים מזה זמן לפינה, מעבר לה מסתמנת התחלה חדשה, מרגשת ומפחידה. 

פרק ב': פיצוח הקושי

רגע לפני ההתחלה שלשת האמיצים התיישבו. מי שמודה שיש מקום בחייו לשינוי ונכון אליו ומוכן להיעזר באחרים, ראוי לעיטור אומץ. "נראה מה יקרה בעוד חודש", אני מהרהרת לעצמי, תוך  כדי הצמדת תג השם לחולצתם.

תרגיל פיצוח דיסקרטי"מחיר ורווח" כל אחד קיבל חמישה דפים ורשם על כ"א כותרת. "התרגיל יארך 15 דקות, כאשר לכל דף יוקדשו 3 דקות."

  • "במהלך הזמן הזה תרשמו ברצף כל מה שעולה לכם בהתייחסות לכותרת. כל מה
    שיעלה הוא מותר ולגיטימי."
  • "אנחה אתכם מתי מתחיל ונגמר הזמן לכל דף. ממליצה לנשום, תוך כדי".
    בצד הונחה
    ערימת דפים למקרה שלא יהיה די בדף אחד לכל כותרת
    .
  1. כותרת הדף הראשון: החלום שלי – כיצד נראית המציאות
    שלי במיטבה, כאשר הכל אפשרי
    : לרשותי כל הכסף הנדרש, הזמן, האנרגיה, היכולות והתמיכה לקיים מציאות זו.
  2. כותרת הדף השני: מחיר המציאות החדשה – מה הדבר הכי קשה/ מפחיד במציאות שתוארה.
    על מה ומי אאלץ לוותר, מה אני חושש להפסיד, להחמיץ. מה מאיים במעבר מהווה לעתיד שתואר.
  3. כותרת הדף השלישי: רווח במציאות החדשה – מה הדבר הכי מוצלח
    שיקרה בחיי מבחינת תחושה ורגש, ערך ואמון עצמי בהתגשם המציאות שתוארה.
    מה הם הרווחים הנוספים בהם אזכה, מה עוד מתוכי עשוי להתבטא, להצליח, את מי אפגוש, כתוצאה מהתגשמות החלום.
  4. כותרת הדף הרביעי: מחיר המציאות המוכרת – הכל ממשיך אותו דבר: מה המחיר שאני משלם בתחושה, ברגש, בתפוקות, במערכות יחסים.
  5. כותרת הדף החמישי: רווח במציאות המוכרת – הכל ממשיך אותו דבר: מה הרווח שאני מפיק מכך. בתחושה, רגש, תפוקות, במערכות יחסים.

לקריאת המשך המאמר הקלק/י על שלש התחלות מעבר לפינה אחת – חלק שני


לקריאת 3 התחלות מעבר לפינה אחת כקובץ שלם ב- word
לתגובות בבלוג נא הקלק כאן
לשליחת דוא"ל – sharona@harmony-vision.net

המאמר נכתב עבור פורטל האימון הישראלי
Coachinginteractive  
למגאזין אינטרנטי ינואר 2008  בנושא "התחלות"
 

שלש התחלות מעבר לפינה אחת – המשך המאמר

את חלקו הראשון של המאמר ניתן לקרוא בלינק שלש התחלות מעבר לפינה אחת

פרק ג': לזנק לנקודת אל-חזור

החברים כתבו והדפים ספגו הכל. תמצית "המחירים" שנרשמו:

  1. איבוד סביבה מקצועית מוכרת
  2. וויתור על הערכה מקצועית
  3. חוסר בטחון ביכולת "למכור את עצמי"
  4. סלידה מהתעסקות עם כסף
  5. חשש ממתח
  6. פגיעה במה שכבר הקמתי

"מה תסכימו לאמץ?" אני שואלת, "עם איזה דף תסכימו לחיות? איזה דף אם תניחו מתחת לכרית ותתעוררו עימו בעוד שנתיים יעשה לכם טוב."
לפנינו, נקודת אל-חזור. בעייני רוחי אני רואה אותם נעמדים צמוד לקיר לופתים בכפות ידיהם את זוויתה הישרה של הפינה הקרה, המסוידת, מציצים מעברה בעיניים פקוחות לרווחה. ממתינים בהתרגשות.לעיתים, נדמה לנו שמעבר לפינה נמר יזנק עלינו. אנחנו שוכחים שמעבר לפינה תמיד יהיה לנו את עצמנו. ולא רק.  

אני לא מכירה הרבה התחלות שהפחד לא היה להן שושבין, לכן במקום שהקושי מן ההווה ינהלנו, הבאתי בפני הקבוצה מנוע (מחולל שינוי) מן העתיד: "דמיינו עצמכם בני 90. נזכרים בגילכם הנוכחי. מה ניהל את חייכם?. האם תחיו בשלום כשתזכרו  שהפחד ניהל אתכם? אולי תחושו גאווה כשתזכרו שצלחתם את נהר הפחד וזינקתם מגדת החלום אל גדת ההתנסות האמיתית?" 

זה עבד 

המפיק שמח שלפניו עוד פרויקטים קולנועיים מרתקים שבהם יבטא את כישוריו. לפיכך, קבע שבשנת הלימודים הבאה:  ינחה וילמד 3 ימים בשבוע, יומיים נוספים יקדיש לעבודת הפקה עצמית ובשאר השבוע כולל חופשות יבשל, יבלה עם משפחתו וחבריו, ינוח ויצעד בים.
איש ההי-טק גילה שבעצם הוא חוגג את החיים. עם זאת מזמן לא למד משהו בשביל הנשמה. הוא מודע לכישורי ההקשבה שלו, ליכולת הניתוח ולחיישן שבו המאתר "באגים" בקרב אנשים ולא רק בתוכנות. כעת, מבקש ללמוד "לטפל באחרים" ברמה מקצועית ורגשית ולשלב בכך מגע תומך.
הנדל"ניסט החליט לצאת בניסוי. בעוד 3 חודשים יטוס לטיול בן חודש וחצי עם משפחתו בהודו. עד אז, יכשיר אחד מהסוכנים במשרד למלא את מקומו. כשישוב עם מצברים מלאים, משפחה מגובשת, יקבע את מתכונת העבודה החדשה שתאפשר לו איזון.


פרק ד': תסריט מהחיים

התחלות עשויות להידמות לכניסה לאולם קולנוע. האור כבה. על ברכיך קונוס קרטון שופע פופקורן, אין לך מושג מה עומד לקרות, לפניך שעה צרופת חוויה ורגש: פחד, הנאה, צחוקים… הרפתקה בהתגלמותה. אי  וודאות על מסך בד.   לחיים, למדנו המפיק, יש אופי "קצת" אחר: הסרט על המסך הוא אודותיך, אתה התסריטאי, הבמאי, המלהק והשחקן הראשי ו…הצופה. אין זמן לאודישן, הכל ב- live.   

בחיים האמיתיים זה נכון, אבל בסדנה יש זמן גם לאודישן וגם לחזרה גנראלית וכך עשינו:
ההי טקיסט – שיחק אותה כגולש באתרים לקורסים, מרים טלפונים מברר פרטים, מחליט ונרשם.
המפיק – התיישב על כסא מול אחת המשתתפות (ששחקה את מנהלת המכללה) והודיע לה שנפרדים ו.. יישארו ידידים.
איש הנד"לן, מנטור בזכות עצמו – הודיע למשתתפי הסדנה פעם אחת כמשפחה ופעם שנייה כעובדיו על תוכניותיו.  
כעבור ששה חודשים התיישבנו מחייכים, על כריות אצל ההי-טקיסט שתרגל עלינו טכניקה מרפאה חדשה, "קשב נוגע". המפיק סחט מאיתנו דמעות כשהקרין בפנינו חומרים ראשונים מסרטו האי
שי והנוגע ללב, "מביט לעבר באהבה". יזם הנדל"ן למד לנשום והצליח לשלש את עסקיו, לעבוד פחות שעות ולסמוך על אחרים. לגמנו צ'אי מתובלן וחם.

ואני?
אותי התחלות מסעירות. יצר ההרפתקנות שבי אינו יודע שובע, הצורך בגיוון, הבריחה משעמום ושיגרה מציבים לפני אתגרים חדשים. אי הוודאות כחמצן עבורי. לכל אחד מאיתנו נטיות אופי, לאחד קל להתחיל וקשה לתחזק, לשני ההתחלה משתקת, אולם קל לו להשלים משימות. המודעות לנטיותינו הטבעיות תאפשר לנו להסתייע 
 באחרים וכך להתחיל, להמשיך, לממש ולהשלים שינויים, משימות ויעדים בשמחה ובהצלחה. 
לקריאת 3 התחלות מעבר לפינה אחת כקובץ שלם ב- word
לתגובות בבלוג נא הקלק כאן
לשליחת דוא"ל – sharona@harmony-vision.net

מאת: שרונה דוכנה, מייסדת הרמוני, יוצרת ומנחת חזון אישי לעסקים
יוצרת ויצירתית בחיי, מתמסרת להרפתקאות ולמסעות.
עוסקת בימים אלו בהקמת מיזם
Visionet ופתוחה לשיתופי פעולה. 
טל' 9544464 04941146 
0522 

המאמר נכתב עבור Coachinginteractive  פורטל האימון הישראלי
למגאזין אינטרנטי ינואר 2008  בנושא "התחלות"
 

תרגיל מס' 9 באימון עסקי: אמון מלא

על הקשר בין עסקים, אמון, שטיח משובח, אימון עצמי, אנשים שמעניקים. לקבל ולפרגן לעצמינו משהו נחמד לחורף 2008.

קר שם בחוץ
נכנסתי רועדת לחנות, רטובה משבר ענן. מדפדפת בין השטיחים התלויים, מתבייתת על השוקולדה, אבל המחיר

אמון בעסקאות
הסרתי את עייני מהשטיח. הבטתי לכיוון הנכון וחייכתי. תומר, נשבה בקיסמה של גומת החן שלי והציע: "קחי הביתה, תפרשי בסלון ותחליטי. תאהבי? תתקשרי. לא תאהבי? תחזירי".
לא ביקש ערבות, ולא פרטים מזהים פיננסיים, בקושי מספר טלפון. שלפתי כרטיס ביקור (הרי עסקים מזמנים עסקים).
כעבור 15 דקות גררתי על כתפי מהרכב ועד הבית, בין טיפות גשם מרוצות שוקודלה 
ע נ ק  י ת   מגולגלת. דקותיים אחרי, הבנתי שאבוד לי. סופשבוע שלם המרחב החם-חום-שעיר התמלא בכריות, פוכים עבים, ספרים, לגו ומנדרינות כתומות בוהקות שצבע החום ברקע החמיא להן מאד.

אמון ממגנט אמון
תומר היה מלא אמון והדבר הקסים אותי, גם אם מדובר במלכודת שיווקית. אהבתי את הרעיון: להתנסות באמת ורק אז להכריע. כמה פעמים בחיים ניתנת לנו ההזדמנות לעשות, לחוות ורק אז להחליט?
דומה מושך דומה. שפע חובר לשפע. ברגע שהחלטתי "ללכת על זה", תרתי משמע, למעלה נחרץ הדין למימון העניין. בין גמיעת ספל תה לקקאו (על השטיח, כמובן) מצאתי רגע להציץ לתוך מעטפה שמנה שקיבלתי מתנה משני אנשים יקרים. אשרי (ואשראי) המאמין: מה שציפה לי שם הוא בדיוק על השקל הסכום שתומר נקב לאחר הנחות.

האימון לעסקים, לאנשים ולכל מי שמוכן להתאמן באמון
מהיום ועד תמיד תמיד תמיד:

  • מה בדיוק אני רוצה – שיהיה ברור כשמש (בכל עונות השנה)
  • באמת מגיע לי?
  • צעדים לברור, איסוף נתונים
  • להתביית על המטרה
  • לבצע ויהי מה, אם יש תקופת התנסות, להסכים לה
  • להסכים לקבל מאחרים (סיוע, הדרכה, מימון ותמיכה)
  • להאמין שהמוצר (שטיח, שירות, מערכת, בית וכו') אכן יענה על ציפיותינו
  • לאפשר "לו" להיות כזה !!!..להשתרע בכיף ולהינות מהיש.

התובנה השניה עם פלי הנמר "אנשים ומחשבים"

שנים שאנו רוצים לעשות דבר-מה..ומתעכבים. התחלנו סוף-סוף בעשייה והיא איטית להחריד. מה עוצר בעדינו? תמיד מדובר "בשד" פנימי, תפיסת-עולם, אמונה, ניסיון לרצות. פלי הנמר מתאר זאת בכינות מרגשת בתובנה השניה.

להיפגש ולקבל כוחות

למעט מאד פגישות בחיי ציפיתי כמו לזו עם הנמר. 
עם האנרגיות שיצאתי ממנה יכולות מעט מאד פגישות להתחרות. עשרות נמרים היו שותפים לפגישה. אלו נחו על המדפים, מצפים לזברה או ג'ירפה, מאזינים בשקט פראי לנמר על שתיים שיתבטא. מעבר לפגישת סיעורעיונות, זכיתי בכינוי "שרונמרה".

"הטאו של הנמר", מאת פלי הנמר –  להיות יזם, מנהיג, חולם, זורם, לוחם

אם מהרמוני רואים רצועת ים טורקיז, אז ממשרדו של האיש שמגדיר את עצמו "שוחר אוניברסיטת החיים" המעורר ועוזר פרוש הים-התיכון ועוד אוקיינוס אינסופי של יוזמות, הזדמנויות ומרחב לביטוי כישורי חיים.
פלי פלי הנמר, נשיא אנשים ומחשביםהנמר מביא בספרו הנמרי הקטן (בגודל) והענק בהשראתו "הטאו של הנמר"
את תמצית אמונותיו: איך להצליח לשלב את מה שאני עושה עם מה שאני אוהב.
הנמר על שתיים מיישם זאת שעה שעה בדרכו הייחודית מלאת החיוניות.

 חזון אישי מעודד למיזוג (אינטגרציה) בין אהבה (תשוקה) לרצון (בחירה)

המוטו של שילוב האהבה עם הרצון והעשייה הוא גם מאבני היסוד של חזון אישי.
הבוקר, לאחר שיחה ארוכה עם חבר הנפש י.ר. בנושא של מה באמת חשוב בחיים שלנו, ועל שיחות רבות וארוכות שיש לי עם אנשים משתוקקי חיים וכתיבה (י.א וגם אלה גבאי ורבים אחרים), החלטתי להעלות את התובנה השניה. וכך כותב פלי הנמר, מייסד אנשים ומחשבים תקשורת ואירועים טובים בספרו "הטאו של הנמר":

התובנה השניה:…

כדי להצליח, מספיק להתבטא. לא צריך להוכיח

"לאחר שהתובנה הראשונה הבהירה לי
את המטרה שלשמה אני כותב את ספרי,
הרי שהשניה פתרה לי את החידה
למה אני כותב את ספר הנמר.
מה דוחף אותי לכתוב.
אני כותב כי אני רוצה להתבטא.
אני אוהב להתבטא. אני "מת" להתבטא.

ומה עד עתה הייתה הסיבה
לכתיבה ספר הנמר?
הסיבה שלא הביאה לתוצאה?
כנראה הרצון להוכיח.
להוכיח שאני טוב,
יודע וחזק ויכול לכתוב ספר
טוב יותר מספרים אחרים.
אני טוב יותר
ואני מוכיח את העולם בספרי הנהדר.
אבל מה לעשות…שקשה למדי להוכיח
שאתה מחברו של ספר טוב יותר
כשטרם כתבת ספר בכלל…

את התובנה השנייה,
שזמן רב ידעתי עליה
וגם כתבתי אותה,
אך, טרם הטמעתי,
כך הגדרתי:
כדי להצליח, מספיק להתבטא.
לא צריך להוכיח.

כאן אני מתגלח על זקני.
כי אני עצמי רציתי, כנראה, להוכיח ולהצליח.
רציתי להוכיח לכולם ולעולם שאני צודק?

שהתיאוריה שלי נכונה יותר.
שהרעיון שלי מקורי.
שאין כמוהו.
שאין כמוני
.
והתוצאה – אי הצלחה.
את הספר לא סיימתי.
רק כשהשתחררתי מהרצון להוכיח
והרגשתי שאני רק רוצה להתבטא…
או אז התחלתי לסיים את ספר הנמר.
זה שאתם קוראים אותו עתה".

תודה ממני, שרונה, ל- The Tigerman

ולשלומית בונה סיסמא הרעיונאית והקופירייטרית של הרמוני
ולעוזי מירון איש יוזמות ועסקים
שניהם – נמרים בזכות עצמם.
מי שהשתתף באירוע חנוכה של הרמוני אליו הוזמנו כל לקוחות החברה "כ-נס חנוכה" זכה לשמוע את שלומית ואת אילה רז, ועל כך בפוסט נפרד.

ובינתיים:
לתגובות לפוסט "התובנה השניה של פלי הנמר" כתבו ונפרסם באתר

לשליחת דוא"ל להרמוני info@harmony-vision.net

לקבלת מגאזין אינטרנטי VisioNews הקליקו כאן להרשמה

לבמת חזון – במה לאנשים מגשימים

לשבור את הכל(ל)ים – חלק א': צייר לי חלום

צייר לי כבשה

בחוץ סאנה תל-אביב כהרגלה. באולם שקטה (שלא כהרגלה) קבוצת מנהלים.

"אני לא יודע לצייר" לחש אחד הבכירים כשקלט אותי שולפת מכחולים, בדי ציור ופלסטלינה ירוקה מארגז הכלים שלי. מנהלים מודל 2007 חפצים ב- "מדריך להגשמת יעדים" כזה שמוקרן על הקיר ואחרי כל קליק עכברי מציע הנחיות ברורות להצלחה. לרבים חשוב בהרצאות ובחיים עצמם להישאר צופים, רושמים ו…נקיים.

לכלוך כאג'נדה
ספיראלות לילד

אני מציעה לשבור את הכלים: להתלכלך, להשתחרר וליהנות, לגעת בחומר, לא להקשיב החוצה לשאון העיר וההערות, אלא פנימה. במקום להתהדר בכרטיס ביקור בן 10 סמ"ר, הצביעו על הקיר והתגאו בציור
פרי מכחולכם: "זה אני היום",
"זה העסק שלי מחרתיים".

  • מרחו צבעים כאוות נפשכם על בד קנוואס בגודל מסך פלאזמה.
  • צרו "כרטיס ביקור" אוטנטי. העניקו ביטוי למי שאתם כאדם, כעסק או כמשפחה.  
  • צלמו את הציורים, פרסמו אותם באתר החברה, קיימו תערוכה ארגונית.
  • זכו לתשואות ממבקרים, אלו יאריכו ימים יותר ממסך הפלאזמה.

בינתיים הבכיר שבחברות המנהלים השתכנע והסכים לשתף-פעולה. כיביתי את האורות. כיסיתי את כולם בשמיכות פליס סגולות ובקול נמוך ושקט הנחיתי הדמיה.

יעד על הבד

בכל פעם שהעזתי לשבור את הכלים והכללים בחיי הרווחתי ובגדול. אני אוהבת להעיז. רוצים להגשים יעדים בחיים העסקים והאישיים? מדוע להסתפק בדיבורים?

בקיץ 2006 נכנסתי נרגשת לחנות לציוד משרדי. רכשתי בד ציור, מכחולים וצבעי אקריליק  (התמונה לפניכם). בבית לחש לי הבד:
"אני פנוי, הכל אפשרי". ציירתי את חזוני. הציור התהווה תוך כדי.
לא תכננתי, לא חשבתי. הייתי אני – בסינר מטבח, בשמחת יצירה, מפעילה ספיראלות על הבד, מחליקה צבעים, נותנת לצבע, למכחול, שידברו בניהם. והם דיברו. בטרם יבשו הסגולים שעל הבד ו"לכלוך" הטורקיז שעל אצבעותיי  שוב נצחה האלכימאית שבי: הציור הפך למציאות חיי.

  • בלוקים של נייר עבה (12 ₪) או/ ו בדי ציור (החל מ-10 ₪ ועד  100 ₪ ויותר תלוי בגודל), צבעים שבא לכם (פנדות, גואש, אקריליק, מים). אפשר גם A4 וטושים.
  • הנושא: כיוון, שאיפה, צומת, דילמה, משימה, או "פס" חופשי – No Agenda .
  • קדימה – תהנו!

נגעתי קלות בקערה הטיבטית שהשיבה בגונגים צלולים. קיוויתי שחברי ההנהלה יתעוררו וההארה תעניק להם מחסדיה. "על ההתחלה נרדמתי" הודה אחד הסמנכ"לים. משוויץ שהלילה לא נתנו לו לישון או אולי שהחומר "שהעברתי" מוכר לו. השאר המשיכו במשחק השקט. זו הייתה הנחייתי לשעה זו.

כוכב נולד

עולם העסקים מחייב חשיבה מסודרת, אמצעים לאמוד ולכמת תוצאות במספרים ובמילים. כאשר כוכב הצפון הוא "השורה התחתונה", לא פלא שתורות חדשות זוכות להוקרה. קל יותר בשעת מרוץ לפנות החוצה. שם בזירה ממתינים היועץ הכלכלי, המאמן העסקי והגורו שהוגדר ע"פ ה- Financial Times כוכב עולה. חפצים בפריצת דרך משמעותית?

  • פרשו לאתנחתא קלה. שם בשקט של פסק הזמן תצליחו לערוך ברור אמיתי.
  • "לשבור את הכלים" משמעו להפנים שהכוכב האמיתי הוא אתם והתשובות אצלכם.

הנכונות לחוויה לא קונוונציונאלית כמו ציור, כתיבה ספונטאנית, עבודה עם הגוף יעניקו תהליך מרתק עם תוצאות מהירות ומדויקות.

וכאן ב- ZOA  "בית של עסקים ותרבות", התבודדו חברי הקבוצה עם החומרים. במשך 20 דקות ביטאו עצמם במשיכת צבעים. כאן כל אחד יכול לצייר נחש בריח שבלע פיל.

המשך המאמר בפוסט "לשבור את הכל(ל)ים – חלק ב': צייר לי חזון".

 

לשבור את הכל(ל)ים – חלק ב': צייר לי חזון

פוסט זה הינו המשך של: "לשבור את הכל(ל)ים – חלק א': צייר לי חלום"

מוח משולב

כ-90% מהאוכלוסייה "נותנת" למוח השמאלי להוביל. פרופ` מרים פאוסט מהמרכז הרב-תחומי לחקר המוח,אוניברסיטת בר-אילן מביאה במאמרה "המוח הימני ויצירתיות " מן המחקרים האחרונים: "כאשר … צריכים להבין משמעויות של משפטים … המעבירים מסרים בעזרת צרופים מקוריים, בלתי-שגרתיים של מילים היה יתרון גדול למוח הימני. מדגיש גבריאל רעם, חוקר, מרצה ועוסק בתקשורת בלתי מילולי: ."הצד הימני עוסק ביצירה של שפה ותובנה כדי שתתאים לחוויות חדשות. וזאת לעומת הצד השמאלי של המח העובד על התאמה שטאנצית של תוויות מן העבר דרכן אנו 'רואים' את החוויה החדשה".

מי תרצו שיוביל את תהליך פיצוח חזון העסק שלכם, את התוויית היעדים ומימושם?

המוח השמאלי המורגל ב: Copy ו- Paste? או הימני שיתנסה ביצירה ויביא את הדבר האחר? הפעילו את המוח הימני בכל יצירה שתגרום לכם הנאה. צפו להפתעות. הפעילו את שתי אונות המוח במקביל והשתאו מן ההכוונה שתגיע. הפעלה מקבילה יכולה להתרחש ע"י ציור בשתי הידיים בו זמנית.

החברים התיישבו, מרוככים מתמיד. כל אחד מחובר בחיבוק ליצירתו הטרייה. הרכות שעל פניהם מילאה גם את ליבם. העברתי ביניהם חפיסת קלפים "רוחניים" והם טרפו אותם כאילו מורגלים לערבב ולשלוף קלף, לפני בחירת מועמד לתפקיד. המתנתי בקוצר רוח לקריאות הפליאה שלהם.

רואים 6:6

המסע שלנו בחיים מעלה הרבה אבק לאוויר. להבדיל מרכב שטח המעיף את האבק לאחור בעודו דוהר קדימה, אנו שועטים ומעלים אבק על עצמנו. האבק מטשטש את המטרה וגרוע מכך מסתיר את עצמנו מפנינו. רק כשנסכים לעצור, ישתכנע האבק לנחות אל מקומו, האוויר לשוב לקלילותו והראות לצלילותה עד האופק. כדי להגשים חזון יש לראותו בחדות. דרך מהנה היא לחוות תהליך של Visualization : הדמיה מונחית או עצמית ואינטואיטיבית.
את מה שראו עינכם הפנימיות, העבירו ביצירה ובמשחק דרך כלים חווייתיים חדשים: ציור, כדרות, טוויה, תנועה, ריקוד, ניגון, אפייה ועוד.
מקמו את היצירה סמוך אליכם.
העיניים החיצוניות תצפנה ביצירה שוב ושוב, המוח יקלוט, ישתכנע ויממש שאיפות הלכה למעשה.
אם ציור נשמע מלכלך מדי, תוכלו לקפל ניירות לאלף עגורים. על פי מסורת האוריגאמי היפנית, קיפול של אלף עגורים מאפשר גם הוא הגשמה של משאלות.

ה"וואווו" לא בושש לבוא: "איך הקלף דומה לציור שלי" או "רגע, זה מסביר לי משהו". ואז מגיע השיתוף הגדול. כאן כבר אפשר לראות מי באמת השתחרר מצה"ל או מי עדיין מצדיע לכללים. עת הוידוי הגיעה וכל אחד בתורו מספר את שראה בהדמיה, מציג את ציורו ואת הג'וקר שזכה לו. זוהי גם עיתה של הקשבה, שקטה ומאפשרת.

נקמה מתוקה

"לא ככה מציירים ג'יראפה". פסקה מורתי . אז הפסקתי לצייר. זה היה בגיל חמש.

שנים חלפו. היום אני מנחה ב- ZOA (בית ציוני אמריקה) קבוצת מנהלים מאחד הארגונים הפיננסיים הבכירים במשק הישראלי. גוון הפיסטוק שעל קירות האולם הלם את נושא המפגש "פיצוח חזון אישי בעסקים". חזרתי לצייר, ציור בשנה. ציור שמתגשם.

בלילה כשאורות המכוניות מסנוורים, יצאו בעלי התפקידים מהמפגש עם כיוון צלול וממוקד. בין טיפות גשם חדשות שניקו את האבק צחקו ורצו אנשים עם חלומות מחודשים: "רק שהגשם לא ימחק לי את החזון". בד הציור, עליו כה שמרו כעת, ידע שמחר יביט מהקיר בבעליו החדשים עד שתופח בו עצמו רוח חיים.

את פסק הדין של מורתי ניתצתי. אילו כל(ל)ים מוכנים אתם לשבור?

שני, ציירת תמונות חדרי ילדים ונוער
(דוא"ל ששלחה אלי נחנכת ב"חזון אישי" לאחר תרגול הדמיה וציור בבית):
"הי שרונה, עמדתי מול הציור שלי. לקחתי צבע שאני הכי אוהבת ונראה הכי לא מתאים ושילבתי בציור. ההתחלה – נראתה מדהימה. הכנסתי את הצבע למקומות שהכי לא התאימו צירפתי אותו לאזורים בציור שנראו לי ככאוס אחד גדול. הסתכלתי – נראה זוועה. התחלתי לרוץ עם צבעים אחרים. הסתכלתי על הציור הבנתי למה אני כל הזמן נאחזת מול הציור – עדיין לא הצלחתי להכניס אותו ממש לחיים שלי. המשכתי לצייר. דרך הציור הבנתי שכרגע קשה לי להכניס את החיים שלי למסגרת. אני צריכה להסתכל עליהם בצבעוניות כוללת. הסתכלתי על התמונה שלי לא ידעתי איך להמשיך. כל הצבעים נראו לי ככאוס מטריף. מאיפה אני רוצה להמשיך? מלמטה למעלה? מהצד? מאיזה צד? החלטתי – מלמעלה לאמצע. לקחתי את כל הצבעים שאני הכי אוהבת שפכתי אותם לקערית ועם המכחול העברתי פסים מלמעלה למטה למרכז. זה החיים שלי מה זה חשוב מאיזה צד? זה החיים שלי. סיימתי פסעתי לאחור והסתכלתי. בחרתי בצבעים שאינם בהירים, אלא בצבעים חזקים. התמונה צבעונית. כרגע היא נראית חזקה. אפילו המקומות שלא צבעתי משתלבים בה. היא לא מובילה לכלום היא רק מראה לי את עצמי כרגע."

על שבירת כל(ל)ים נוספים בנושא ארגז כלים אפקטיבי לפיצוח חזון ולהגשמתו תוכלו לקרוא במאמרים הבאים.

מקורות נוספים:
פרופ' מרים פאוסט "המוח הימני ויצירתיות"
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-4679-00.html?tag=12-36-03

גבריאל רעם "לראות את העולם דרך המוח הימני"
"הנסיך הקטן": אנטואן דה סנט-אכזופרי

תרגיל 5 באימון עסקי: יום לניהול עצמי

"גול עצמי" קוראים למה שאני עכשו הולכת לעשות. אבל זה קורה גם לשחקנים הכי טובים. אז הסיפור הולך ככה:

"זוג הורים הולכים לרופא סיני עם הבן…". התחרטתי.
מי שיבקש יקבל במייל את ההמשך. בכל מקרה, הפואנטה היא שאת הדבר הבא, אני מציעה רק מאחר ומיישמת אותו בעצמי.

קבעו יום בשבוע המוקדש כולו לניהול עצמי.

בשאר הימים אתם נושאים בגאון (ולעתים בלית ברירה) את כובע המבצעים. אם אתם בעלי עסק עצמאי אתם לרוב נושאים מספר כובעים ובכל יום אתם משמשים הן כסמנכ"ל השיווק/ הכספים והפיתוח של המוצר. ולעתים בנוסף להכל אתם בעצמכם המוצר.
התוצאה היא שלא נותר לכם כל פנאי – לתכנון לטווח רחוק, לראות את הדברים במבט על, לקבל רעיונות חדשים…אתם כל הזמן ב- Doing.

קבעו יום אחד בשבוע. שבו אתם עם עצמכם:

  • בוחנים את התוכניות אם כבר יש כאלו
  • מעדכנים לוחות זמנים ותחשיבים
  • מבררים אם אתם אכן מתקדמים בכיוון הרצוי
  • אוספים פתקים, מקלידים משימות למחשב ע"פ קטיגוריות
  • ועוד…

יום שכולו לארגון עצמי, לאיפוס המערכת, רעיונות, תכנונים וכל מה שיעלה.

בשאר הימים לכו ע"פ המפה המעודכנת שהיתוותם.
כשמחדשים את המפה לעיתים תכופות השטח הופך להיות ידידותי ומסביר פנים.

 אזהרה: לא להתמכר לתכנון ולניהול העצמי. חשוב גם לממש.
נהלו את היומן יום בשבוע ובשאר אפשרו לו לנהל אתכם באפקטיביות.

בהצלחה. 

לתגובות באתר על הפוסט

לשליחת דוא"ל

לסרטו הוידאו – מפגשי חזון אישי – החוויה ומשובי משתתפים

תרגיל 4 באימון עסקי: בסדר?

טוב שיש צג
הטלפון מצלצל. על הצג מופיע "שחר". ידידי מתעניין: "מה נשמע?".
"מסדרת, יופי". אני משיבה, מתכוונת ל: "מסדרת ואז ארגיש יופי".
חלפו שנים, עברתי בתים מגדולים לקטנים וחזרה לגדולים ואני ממשיכה להשיב: "מסדרת".
ב-24 ליוני 2005, תוך כדי עריכת סדרים ויצירת יופי, התחלנו סדרה חדשה של מפגשי חזון אישי.
חלון חדרי וילון

צריך לסיים ו …להתחייב
ב-13:00 היינו אמורים לסיים את המפגש הראשון בסדרה. הנחיתי מעגל סיכום:
א. מה הרווחתם מהמפגש
ב. מה כ"א מבקש לממש בעתיד באמצעות התהליך 
ג. ומעשית – לאיזו משימה את/ה מחויבים עד המפגש הבא (תוך שבועיים).
זה היה מדהים!
לא. לא התשובות לסעיפים א' ו-ב'. אלא, ההתייחסות לסעיף ג'. השגרתיים שבין המשתתפים התחייבו למשימות מאד עסקיות, אישיות, משימות מרשימות.

במבטא נועז
אבל, אז העזה אחת המשתתפות אישה אנרגטית, פלפלית כזו, אחת שיכולה להזיז כל הר מצד לצד ובפשטות כנה, במבטא (רומני או דרום אמריקאי, אני לא זוכרת) אמרה: "אתם רואים את השקית הזו? (מצביעה על שקית אשפה ענקית מרובת שכבות) אני כבר שבועות מסתובבת איתה לכל מקום. יש כאן כ"כ הרבה ניירות שצריך למיין, לזרוק, לתייק ולטפל. אני לא מגיעה לזה כבר חודשים. בעסק שלי אני כל הזמן יוזמת, מניעה, משווקת, נפגשת ו…הניירת מקבלת חיים משלה ונערמת. אז לקחתי את החבילה המעצבנת הזו מהמשרד ואני סוחבת אותה איתי כשק לכל מקום…עד שאפטר ממנה..וזהו עכשיו מולכם החלטתי: בעוד שבועיים נפגש והשקית הזו סוף-סוף תהיה ריקה".

מסדר רס"ר
מרגע זה ואילך כל המשתתפים שטרם דברו העזו להתחייב על משימות ארציות ואוטנטיות:
"אני מסדר את שולחן העבודה שלי….הברדק שם משגע אותי"
"אני את ארון הבגדים שלי…חייבת לזרוק 60% ממנו"
"אני את הארנק… כי מתבייש כל פעם שפותח אותו"
"אני את כל הקבצים במחשב…כבר לא יודע מה נמצא היכן".
והייתי אני (ש.ד. מהרמוני) עם כמה אלפי מיילים (מכולכם) כולם "חשובים" ב- OutLook שלי.

חברה' אין מה לעשות!?

חזון Vision יש לראות – ויזואליזציה!
אם הרים של ניירות/ קבצים/ דיסקים/ קלסרים עוברים מצד לצד לנגד עינינו, טווח הראיה הפיזית וגם זו הלא-מודעת נחסם וחש בעומס. מה לעשות, אבל הסדר (אי הסדר) משקף את מה שקורה בתוכנו.

נחמתי היא לכולנו: ארגון הנ"ל מאפשר לנו:

  • לארגן מחדש את מחשבותינו.
  • לראות בצלילות את ההווה והעתיד (ובאור חדש גם את העבר).
  • להגדיר בקלות יתירה את החזון ואת המטרות למחרתיים וגם לכאן ועכשיו.
  • אולי לגלות המחאה שטרם הופקדה.
  • ובוודאות להקל על המודע ותת המודע שלנו ממטלות לא גמורות (זנבות…)

 אצלי (כמעט) הכל בסדר
חשבתי לחשוף כאן צילום של איזור במשרד (איזור קטן אחד ויחיד! צוחק) הטעון סדר מחודש. ולהתחייב לסדרו תוך….ימים. ואז להציג את התמונה העדכנית המשופרת.

במקום זאת אני מביאה תמונה של החלון ממשרדי העטוף בוילון מוזהב הפונה אל הפיקוס הירוק (זה שתחתיו מקרקרת הצפרדע), וכול היופי הזה משקיף למערב אל הים לאור זיוה של שמש שוקעת.
ואת הסדר המוזכר לעיל אני מתחייבת לסדר תוך שבוע מהיום ולדווח לכם.
את תמונות הלפני (סדר) ואחריו אציג יחד עם התמונות שלכם באותו נושא.

ובינינו, שחר, ידידי הטוב זה שעל הצג, התעניין פחות בי ובמצוקות "הסדר" שלי. ביקש (כמו ויואלדי)  4 עונות בשנה להבטיח לו ולי ארוחה חמה ומנחמת.
"יש מרק?" נהג לשאול כשגלש לעת ערב עם רכבו אל הכביש. הרכב שהמתין לבעליו 10 שעות מעייפות בעלטת החניון ניחש את התשובה וידע לאן לפנות בצומת.

לתגובות כאן באתר על  "תרגיל 4 באימון עסקי: בסדר"
למעוניינים שליחת דוא"ל להרמוני כולל תמונות של לפני/ אחרי הסדר
לגלישה אל כלים אפקטיביים להגשמת יעדים: שאלונים, סרטון ועוד ארגז כלים לחזון אישי