קטגוריה: חזון לעסקים

כשהחזון ברור לך

כשהחזון מתבהר מתרחש דבר מדהים. אט אט (או מהר מהר) יוצאות להן פיסות הפאזל מן הקופסא. הן יוצאות, מתגלות ומסתדרות זו ליד זו. כשהחזון ברור מתקבצים להם האנשים הנכונים, אחד מביא את השני, השני מביא את השלישית. המחשבות שקודם היו בליל רעיונות, מתבהרות, מתגבשות והופכות להיות מכלול מלוכד. מה שקודם היה פיסות מידע, הופך לקונספט.
אכן, לרוב, תהליך ההתבהרות אורך זמן.
זמן דורש סבלנות.
לרובינו אין לא מזה ולא מזה.

לפאזל יש זמן, אחרת אין פאזל. אין בערך פאזל. או שהחתיכה במקום או שלא.
יש חתיכות למסגרת ויש כאלו שלא יתאימו לה לעולם.
לכל אחת יש את מקומה.

הלחץ לא יעזור כאן במאום, נהפוך הוא.

לסיכום, החזון דורש בהירות. להגיע לבהירות נדרש אורך רוח.
משאב הזמן הינו מרכיב משמעותי.
משהתברר החזון והובהר החלקים, האנשים, החיבורים נעשים מובנים מאליהם.

שלש התחלות מעבר לפינה אחת

יחד נכנסו שלשתם למפגש חזון אישי לעסקים. הראשון מהנדס תוכנה בכיר, השני מפיק קולנוע יצירתי והשלישי יזם נדל"ן כבד. לא, זו לא בדיחה מהזן של: מהנדס, קולנוען ויזם.  

פרק א': הנפשות הפועלות 

לאיש ההי-טק רכב נושא לוגו מוכר, כרטיס ביקור באנגלית, שלל תמונות בלפטופ ממקומות אקזוטיים בעולם. גולש באינטרנט לדייטים עם אופציות החברה התופחות למענו. תרומתו המקצועית לחברה רבה. החלום? להעז לעשות משהו אחר, משהו משלי, אין לי מושג מה".

קשיים נוכחיים –

  • מקצועית חש לא ממומש, לא אפקטיבי.
  • למרות מראהו המצודד, חש "זקן השבט" לנוכח העובדים הצעירים שמוחם מהיר.
  • בכל גל פיטורים מתלבט אם להניע את רכבו לעבודה או את אצבעותיו על המקלדת בחיפוש המשרה הבאה.

סיכום זמני: שכיר ברמת 5 כוכבים. מבלה את חופשותיו באתרי סקי לבעלי כושר כספי וגופני. ברקע תחושת חוסר מיצוי והחשש "מה יקרה אם?"  

לשני – למפיק  משרה מלאה כמרצה שכיר במכללה נחשבת. סביבו כרוכות בהערצה להקות סטודנטיות לקולנוע. רווה סיפוק מקצועי. תלמידיו זוכים בתחרויות ארציות לקולנוע. החלום? מספר תסריטים אותם מבקש להפוך לסרט קולנוע אמיתי. את הסרט התיעודי המבטיח אודות עצמו טרם העז לכתוב.

קשיים נוכחיים –

  • מתי נכון לצמצם את ההוראה ולהרחיב את העשייה המקצועית-עצמאית?
  • זקוק לפרנסה הנוכחית כעוגן.
  • השמרנות האקדמית והבירוקרטיה במכללה מחסלות אותו.
  • "מה, לוותר על הסיפוק והאדרנלין שמספק דור הסטודנטים הצעיר? את יודעת איזו זכות נדירה יש לי בעיצוב עולמם האישי ומקצועי".

סיכום זמני: יודע את תשוקותיו וחוזקותיו המקצועיות. שכיר השואף לעצמאות. סרט עצמי באורך מלא?
בינתיים, "אורך רוח" הוא חוזר ומבקש.
 

השלישי, איש הנדל"ן עשה כברת דרך, ראה עולמות, חלם והגשים. בנה והרס, קנה ומכר. נשמתו משוועת לאיזון החמקמק בין עושר לעושר. פנימי. ליבו חצוי בין מכירת בתים לאחרים לבין שיבה לביתו שלו בטרם שקיעת החמה. החלום? – איזון, זמן לעצמו ולמשפחתו.

קשיים נוכחיים –

  • "השתגעת! שאני אסמוך על אחרים? להפקיר את העסק שבניתי במו ידי?"
  • "נראה לך מוסרי שהם יעבדו ואני בינתיים אנוח ואטייל?"
  • יודע שיכול להצליח יותר עסקית ואישית, אך עסוק כל העת בניהול הקיים, לא מצליח להתפנות ולעצב את החזון המלא.

סיכון/ סיכום זמני: עצמאי, מצליח, מנהל את העסק, פועל בתפוקה מלאה, פחות מדי עם עצמו ובני ביתו. שלשתם סמוכים מזה זמן לפינה, מעבר לה מסתמנת התחלה חדשה, מרגשת ומפחידה. 

פרק ב': פיצוח הקושי

רגע לפני ההתחלה שלשת האמיצים התיישבו. מי שמודה שיש מקום בחייו לשינוי ונכון אליו ומוכן להיעזר באחרים, ראוי לעיטור אומץ. "נראה מה יקרה בעוד חודש", אני מהרהרת לעצמי, תוך  כדי הצמדת תג השם לחולצתם.

תרגיל פיצוח דיסקרטי"מחיר ורווח" כל אחד קיבל חמישה דפים ורשם על כ"א כותרת. "התרגיל יארך 15 דקות, כאשר לכל דף יוקדשו 3 דקות."

  • "במהלך הזמן הזה תרשמו ברצף כל מה שעולה לכם בהתייחסות לכותרת. כל מה
    שיעלה הוא מותר ולגיטימי."
  • "אנחה אתכם מתי מתחיל ונגמר הזמן לכל דף. ממליצה לנשום, תוך כדי".
    בצד הונחה
    ערימת דפים למקרה שלא יהיה די בדף אחד לכל כותרת
    .
  1. כותרת הדף הראשון: החלום שלי – כיצד נראית המציאות
    שלי במיטבה, כאשר הכל אפשרי
    : לרשותי כל הכסף הנדרש, הזמן, האנרגיה, היכולות והתמיכה לקיים מציאות זו.
  2. כותרת הדף השני: מחיר המציאות החדשה – מה הדבר הכי קשה/ מפחיד במציאות שתוארה.
    על מה ומי אאלץ לוותר, מה אני חושש להפסיד, להחמיץ. מה מאיים במעבר מהווה לעתיד שתואר.
  3. כותרת הדף השלישי: רווח במציאות החדשה – מה הדבר הכי מוצלח
    שיקרה בחיי מבחינת תחושה ורגש, ערך ואמון עצמי בהתגשם המציאות שתוארה.
    מה הם הרווחים הנוספים בהם אזכה, מה עוד מתוכי עשוי להתבטא, להצליח, את מי אפגוש, כתוצאה מהתגשמות החלום.
  4. כותרת הדף הרביעי: מחיר המציאות המוכרת – הכל ממשיך אותו דבר: מה המחיר שאני משלם בתחושה, ברגש, בתפוקות, במערכות יחסים.
  5. כותרת הדף החמישי: רווח במציאות המוכרת – הכל ממשיך אותו דבר: מה הרווח שאני מפיק מכך. בתחושה, רגש, תפוקות, במערכות יחסים.

לקריאת המשך המאמר הקלק/י על שלש התחלות מעבר לפינה אחת – חלק שני


לקריאת 3 התחלות מעבר לפינה אחת כקובץ שלם ב- word
לתגובות בבלוג נא הקלק כאן
לשליחת דוא"ל – sharona@harmony-vision.net

המאמר נכתב עבור פורטל האימון הישראלי
Coachinginteractive  
למגאזין אינטרנטי ינואר 2008  בנושא "התחלות"
 

שלש התחלות מעבר לפינה אחת – המשך המאמר

את חלקו הראשון של המאמר ניתן לקרוא בלינק שלש התחלות מעבר לפינה אחת

פרק ג': לזנק לנקודת אל-חזור

החברים כתבו והדפים ספגו הכל. תמצית "המחירים" שנרשמו:

  1. איבוד סביבה מקצועית מוכרת
  2. וויתור על הערכה מקצועית
  3. חוסר בטחון ביכולת "למכור את עצמי"
  4. סלידה מהתעסקות עם כסף
  5. חשש ממתח
  6. פגיעה במה שכבר הקמתי

"מה תסכימו לאמץ?" אני שואלת, "עם איזה דף תסכימו לחיות? איזה דף אם תניחו מתחת לכרית ותתעוררו עימו בעוד שנתיים יעשה לכם טוב."
לפנינו, נקודת אל-חזור. בעייני רוחי אני רואה אותם נעמדים צמוד לקיר לופתים בכפות ידיהם את זוויתה הישרה של הפינה הקרה, המסוידת, מציצים מעברה בעיניים פקוחות לרווחה. ממתינים בהתרגשות.לעיתים, נדמה לנו שמעבר לפינה נמר יזנק עלינו. אנחנו שוכחים שמעבר לפינה תמיד יהיה לנו את עצמנו. ולא רק.  

אני לא מכירה הרבה התחלות שהפחד לא היה להן שושבין, לכן במקום שהקושי מן ההווה ינהלנו, הבאתי בפני הקבוצה מנוע (מחולל שינוי) מן העתיד: "דמיינו עצמכם בני 90. נזכרים בגילכם הנוכחי. מה ניהל את חייכם?. האם תחיו בשלום כשתזכרו  שהפחד ניהל אתכם? אולי תחושו גאווה כשתזכרו שצלחתם את נהר הפחד וזינקתם מגדת החלום אל גדת ההתנסות האמיתית?" 

זה עבד 

המפיק שמח שלפניו עוד פרויקטים קולנועיים מרתקים שבהם יבטא את כישוריו. לפיכך, קבע שבשנת הלימודים הבאה:  ינחה וילמד 3 ימים בשבוע, יומיים נוספים יקדיש לעבודת הפקה עצמית ובשאר השבוע כולל חופשות יבשל, יבלה עם משפחתו וחבריו, ינוח ויצעד בים.
איש ההי-טק גילה שבעצם הוא חוגג את החיים. עם זאת מזמן לא למד משהו בשביל הנשמה. הוא מודע לכישורי ההקשבה שלו, ליכולת הניתוח ולחיישן שבו המאתר "באגים" בקרב אנשים ולא רק בתוכנות. כעת, מבקש ללמוד "לטפל באחרים" ברמה מקצועית ורגשית ולשלב בכך מגע תומך.
הנדל"ניסט החליט לצאת בניסוי. בעוד 3 חודשים יטוס לטיול בן חודש וחצי עם משפחתו בהודו. עד אז, יכשיר אחד מהסוכנים במשרד למלא את מקומו. כשישוב עם מצברים מלאים, משפחה מגובשת, יקבע את מתכונת העבודה החדשה שתאפשר לו איזון.


פרק ד': תסריט מהחיים

התחלות עשויות להידמות לכניסה לאולם קולנוע. האור כבה. על ברכיך קונוס קרטון שופע פופקורן, אין לך מושג מה עומד לקרות, לפניך שעה צרופת חוויה ורגש: פחד, הנאה, צחוקים… הרפתקה בהתגלמותה. אי  וודאות על מסך בד.   לחיים, למדנו המפיק, יש אופי "קצת" אחר: הסרט על המסך הוא אודותיך, אתה התסריטאי, הבמאי, המלהק והשחקן הראשי ו…הצופה. אין זמן לאודישן, הכל ב- live.   

בחיים האמיתיים זה נכון, אבל בסדנה יש זמן גם לאודישן וגם לחזרה גנראלית וכך עשינו:
ההי טקיסט – שיחק אותה כגולש באתרים לקורסים, מרים טלפונים מברר פרטים, מחליט ונרשם.
המפיק – התיישב על כסא מול אחת המשתתפות (ששחקה את מנהלת המכללה) והודיע לה שנפרדים ו.. יישארו ידידים.
איש הנד"לן, מנטור בזכות עצמו – הודיע למשתתפי הסדנה פעם אחת כמשפחה ופעם שנייה כעובדיו על תוכניותיו.  
כעבור ששה חודשים התיישבנו מחייכים, על כריות אצל ההי-טקיסט שתרגל עלינו טכניקה מרפאה חדשה, "קשב נוגע". המפיק סחט מאיתנו דמעות כשהקרין בפנינו חומרים ראשונים מסרטו האי
שי והנוגע ללב, "מביט לעבר באהבה". יזם הנדל"ן למד לנשום והצליח לשלש את עסקיו, לעבוד פחות שעות ולסמוך על אחרים. לגמנו צ'אי מתובלן וחם.

ואני?
אותי התחלות מסעירות. יצר ההרפתקנות שבי אינו יודע שובע, הצורך בגיוון, הבריחה משעמום ושיגרה מציבים לפני אתגרים חדשים. אי הוודאות כחמצן עבורי. לכל אחד מאיתנו נטיות אופי, לאחד קל להתחיל וקשה לתחזק, לשני ההתחלה משתקת, אולם קל לו להשלים משימות. המודעות לנטיותינו הטבעיות תאפשר לנו להסתייע 
 באחרים וכך להתחיל, להמשיך, לממש ולהשלים שינויים, משימות ויעדים בשמחה ובהצלחה. 
לקריאת 3 התחלות מעבר לפינה אחת כקובץ שלם ב- word
לתגובות בבלוג נא הקלק כאן
לשליחת דוא"ל – sharona@harmony-vision.net

מאת: שרונה דוכנה, מייסדת הרמוני, יוצרת ומנחת חזון אישי לעסקים
יוצרת ויצירתית בחיי, מתמסרת להרפתקאות ולמסעות.
עוסקת בימים אלו בהקמת מיזם
Visionet ופתוחה לשיתופי פעולה. 
טל' 9544464 04941146 
0522 

המאמר נכתב עבור Coachinginteractive  פורטל האימון הישראלי
למגאזין אינטרנטי ינואר 2008  בנושא "התחלות"
 

התובנה השניה עם פלי הנמר "אנשים ומחשבים"

שנים שאנו רוצים לעשות דבר-מה..ומתעכבים. התחלנו סוף-סוף בעשייה והיא איטית להחריד. מה עוצר בעדינו? תמיד מדובר "בשד" פנימי, תפיסת-עולם, אמונה, ניסיון לרצות. פלי הנמר מתאר זאת בכינות מרגשת בתובנה השניה.

להיפגש ולקבל כוחות

למעט מאד פגישות בחיי ציפיתי כמו לזו עם הנמר. 
עם האנרגיות שיצאתי ממנה יכולות מעט מאד פגישות להתחרות. עשרות נמרים היו שותפים לפגישה. אלו נחו על המדפים, מצפים לזברה או ג'ירפה, מאזינים בשקט פראי לנמר על שתיים שיתבטא. מעבר לפגישת סיעורעיונות, זכיתי בכינוי "שרונמרה".

"הטאו של הנמר", מאת פלי הנמר –  להיות יזם, מנהיג, חולם, זורם, לוחם

אם מהרמוני רואים רצועת ים טורקיז, אז ממשרדו של האיש שמגדיר את עצמו "שוחר אוניברסיטת החיים" המעורר ועוזר פרוש הים-התיכון ועוד אוקיינוס אינסופי של יוזמות, הזדמנויות ומרחב לביטוי כישורי חיים.
פלי פלי הנמר, נשיא אנשים ומחשביםהנמר מביא בספרו הנמרי הקטן (בגודל) והענק בהשראתו "הטאו של הנמר"
את תמצית אמונותיו: איך להצליח לשלב את מה שאני עושה עם מה שאני אוהב.
הנמר על שתיים מיישם זאת שעה שעה בדרכו הייחודית מלאת החיוניות.

 חזון אישי מעודד למיזוג (אינטגרציה) בין אהבה (תשוקה) לרצון (בחירה)

המוטו של שילוב האהבה עם הרצון והעשייה הוא גם מאבני היסוד של חזון אישי.
הבוקר, לאחר שיחה ארוכה עם חבר הנפש י.ר. בנושא של מה באמת חשוב בחיים שלנו, ועל שיחות רבות וארוכות שיש לי עם אנשים משתוקקי חיים וכתיבה (י.א וגם אלה גבאי ורבים אחרים), החלטתי להעלות את התובנה השניה. וכך כותב פלי הנמר, מייסד אנשים ומחשבים תקשורת ואירועים טובים בספרו "הטאו של הנמר":

התובנה השניה:…

כדי להצליח, מספיק להתבטא. לא צריך להוכיח

"לאחר שהתובנה הראשונה הבהירה לי
את המטרה שלשמה אני כותב את ספרי,
הרי שהשניה פתרה לי את החידה
למה אני כותב את ספר הנמר.
מה דוחף אותי לכתוב.
אני כותב כי אני רוצה להתבטא.
אני אוהב להתבטא. אני "מת" להתבטא.

ומה עד עתה הייתה הסיבה
לכתיבה ספר הנמר?
הסיבה שלא הביאה לתוצאה?
כנראה הרצון להוכיח.
להוכיח שאני טוב,
יודע וחזק ויכול לכתוב ספר
טוב יותר מספרים אחרים.
אני טוב יותר
ואני מוכיח את העולם בספרי הנהדר.
אבל מה לעשות…שקשה למדי להוכיח
שאתה מחברו של ספר טוב יותר
כשטרם כתבת ספר בכלל…

את התובנה השנייה,
שזמן רב ידעתי עליה
וגם כתבתי אותה,
אך, טרם הטמעתי,
כך הגדרתי:
כדי להצליח, מספיק להתבטא.
לא צריך להוכיח.

כאן אני מתגלח על זקני.
כי אני עצמי רציתי, כנראה, להוכיח ולהצליח.
רציתי להוכיח לכולם ולעולם שאני צודק?

שהתיאוריה שלי נכונה יותר.
שהרעיון שלי מקורי.
שאין כמוהו.
שאין כמוני
.
והתוצאה – אי הצלחה.
את הספר לא סיימתי.
רק כשהשתחררתי מהרצון להוכיח
והרגשתי שאני רק רוצה להתבטא…
או אז התחלתי לסיים את ספר הנמר.
זה שאתם קוראים אותו עתה".

תודה ממני, שרונה, ל- The Tigerman

ולשלומית בונה סיסמא הרעיונאית והקופירייטרית של הרמוני
ולעוזי מירון איש יוזמות ועסקים
שניהם – נמרים בזכות עצמם.
מי שהשתתף באירוע חנוכה של הרמוני אליו הוזמנו כל לקוחות החברה "כ-נס חנוכה" זכה לשמוע את שלומית ואת אילה רז, ועל כך בפוסט נפרד.

ובינתיים:
לתגובות לפוסט "התובנה השניה של פלי הנמר" כתבו ונפרסם באתר

לשליחת דוא"ל להרמוני info@harmony-vision.net

לקבלת מגאזין אינטרנטי VisioNews הקליקו כאן להרשמה

לבמת חזון – במה לאנשים מגשימים

לשבור את הכל(ל)ים – חלק א': צייר לי חלום

צייר לי כבשה

בחוץ סאנה תל-אביב כהרגלה. באולם שקטה (שלא כהרגלה) קבוצת מנהלים.

"אני לא יודע לצייר" לחש אחד הבכירים כשקלט אותי שולפת מכחולים, בדי ציור ופלסטלינה ירוקה מארגז הכלים שלי. מנהלים מודל 2007 חפצים ב- "מדריך להגשמת יעדים" כזה שמוקרן על הקיר ואחרי כל קליק עכברי מציע הנחיות ברורות להצלחה. לרבים חשוב בהרצאות ובחיים עצמם להישאר צופים, רושמים ו…נקיים.

לכלוך כאג'נדה
ספיראלות לילד

אני מציעה לשבור את הכלים: להתלכלך, להשתחרר וליהנות, לגעת בחומר, לא להקשיב החוצה לשאון העיר וההערות, אלא פנימה. במקום להתהדר בכרטיס ביקור בן 10 סמ"ר, הצביעו על הקיר והתגאו בציור
פרי מכחולכם: "זה אני היום",
"זה העסק שלי מחרתיים".

  • מרחו צבעים כאוות נפשכם על בד קנוואס בגודל מסך פלאזמה.
  • צרו "כרטיס ביקור" אוטנטי. העניקו ביטוי למי שאתם כאדם, כעסק או כמשפחה.  
  • צלמו את הציורים, פרסמו אותם באתר החברה, קיימו תערוכה ארגונית.
  • זכו לתשואות ממבקרים, אלו יאריכו ימים יותר ממסך הפלאזמה.

בינתיים הבכיר שבחברות המנהלים השתכנע והסכים לשתף-פעולה. כיביתי את האורות. כיסיתי את כולם בשמיכות פליס סגולות ובקול נמוך ושקט הנחיתי הדמיה.

יעד על הבד

בכל פעם שהעזתי לשבור את הכלים והכללים בחיי הרווחתי ובגדול. אני אוהבת להעיז. רוצים להגשים יעדים בחיים העסקים והאישיים? מדוע להסתפק בדיבורים?

בקיץ 2006 נכנסתי נרגשת לחנות לציוד משרדי. רכשתי בד ציור, מכחולים וצבעי אקריליק  (התמונה לפניכם). בבית לחש לי הבד:
"אני פנוי, הכל אפשרי". ציירתי את חזוני. הציור התהווה תוך כדי.
לא תכננתי, לא חשבתי. הייתי אני – בסינר מטבח, בשמחת יצירה, מפעילה ספיראלות על הבד, מחליקה צבעים, נותנת לצבע, למכחול, שידברו בניהם. והם דיברו. בטרם יבשו הסגולים שעל הבד ו"לכלוך" הטורקיז שעל אצבעותיי  שוב נצחה האלכימאית שבי: הציור הפך למציאות חיי.

  • בלוקים של נייר עבה (12 ₪) או/ ו בדי ציור (החל מ-10 ₪ ועד  100 ₪ ויותר תלוי בגודל), צבעים שבא לכם (פנדות, גואש, אקריליק, מים). אפשר גם A4 וטושים.
  • הנושא: כיוון, שאיפה, צומת, דילמה, משימה, או "פס" חופשי – No Agenda .
  • קדימה – תהנו!

נגעתי קלות בקערה הטיבטית שהשיבה בגונגים צלולים. קיוויתי שחברי ההנהלה יתעוררו וההארה תעניק להם מחסדיה. "על ההתחלה נרדמתי" הודה אחד הסמנכ"לים. משוויץ שהלילה לא נתנו לו לישון או אולי שהחומר "שהעברתי" מוכר לו. השאר המשיכו במשחק השקט. זו הייתה הנחייתי לשעה זו.

כוכב נולד

עולם העסקים מחייב חשיבה מסודרת, אמצעים לאמוד ולכמת תוצאות במספרים ובמילים. כאשר כוכב הצפון הוא "השורה התחתונה", לא פלא שתורות חדשות זוכות להוקרה. קל יותר בשעת מרוץ לפנות החוצה. שם בזירה ממתינים היועץ הכלכלי, המאמן העסקי והגורו שהוגדר ע"פ ה- Financial Times כוכב עולה. חפצים בפריצת דרך משמעותית?

  • פרשו לאתנחתא קלה. שם בשקט של פסק הזמן תצליחו לערוך ברור אמיתי.
  • "לשבור את הכלים" משמעו להפנים שהכוכב האמיתי הוא אתם והתשובות אצלכם.

הנכונות לחוויה לא קונוונציונאלית כמו ציור, כתיבה ספונטאנית, עבודה עם הגוף יעניקו תהליך מרתק עם תוצאות מהירות ומדויקות.

וכאן ב- ZOA  "בית של עסקים ותרבות", התבודדו חברי הקבוצה עם החומרים. במשך 20 דקות ביטאו עצמם במשיכת צבעים. כאן כל אחד יכול לצייר נחש בריח שבלע פיל.

המשך המאמר בפוסט "לשבור את הכל(ל)ים – חלק ב': צייר לי חזון".

 

תרגיל 1 באימון עסקי: קבלת החלטות בצומת

אני נוהגת הרבה, חורשת את הארץ.

יכולה ברגע זה לקום, לקחת בגד ים, משקפי שמש, בקבוק מים קרים, מפתחות אולי גם סלולארי ולנסוע לנקודה הכי… הכי דרומית/ צפונית/ יפה/ מרגשת. אני יודעת לקרוא מפות ושלטי הכוונה. אני יודעת לזהות את תחושת הבטן שלי שמכוונת היכן לשנות כיוון ולעקוף פקק מיותר.

אבל, כשאני נחפזת, אני שוכחת את המים בבית ודוחה את העיון במפה ל"זמן רמזור". כשאני נזכרת שאת "תחושת הבטן" שלי שכחתי מאחור, כבר מאוחר מדי.

בצומת, אני מנסה לנחש האם הפנייה שמאלה תוביל אותי לדרך הקצרה לערד או להמשיך ישר לדרך הארוכה, אך בטוחה ומהירה יותר. אני לא עוצרת, אני לא שואלת אף-אחד, מה שיהיה יהיה. תמיד הגעתי בזמן. לא בזמן המיועד, אבל ממילא לא התחילו בלעדי.

לא החמצתי אף טיסה, לא איחרתי ובוודאי שלא פספסתי שום אירוע מכונן בחיי (גם לא את הלידה שלי ושל ילדי). אבל ספק אם המחיר ששילמתי על השעטה בדרכים, על הלחץ בבטן, על העורף שמתקשח מהמתח "האם אספיק להגיע" היה שווה.

בכל פעם נשבעתי מחדש: "די!!! בפעם הבאה אצא מאורגנת". האומנם? האם אכן ניתן בחיים הללו לעשות "הכול כמו שצריך", להתארגן מראש, להכיר לפני כל נסיעה מה בדיוק צפוי: גיא או הר, תמרור, או מכמונת? החיים דינאמיים. ההרים הפכו לכביש 6. כל מישור התחפש לקניון. והשלטים? הם ממילא לא ניצבים במקומם. אנשים בכלל ואנשי עסקים בפרט מצפים למתכון: "בהגיעך לצומת בחיים העסקיים: "עשה ואל תעשה".

לי חשוב שלא להציע Manual, אלא ארגז כלים אפקטיבי המותאם אישית.

המסרים והכלים המוצגים כאן הם בעיני בין החשובים הקיימים, בני-דודם יגיעו בהמשך. כשיש לאדם ולעסק חזון ומטרות-על ההגעה ל'צומת החלטות' כבר אינה מאיימת, היא הופכת להיות הזדמנות לקפיצת מדרגה (ולמומחים שביניכם – לקפיצה קוונטית). בהשראת החזון ניתן לחוש יותר בביטחון את הכיוון הרצוי. אין בלבול. יש אפשרויות. קל יותר לבחור ובהמשך להישאר שלמים עם הבחירה, גם אם יעלו קשיים.

בדינאמיקה הטבעית של החיים אנו מגיעים לצומת מספר רב של פעמים:

  • לקראת התרחבות עסקית או הרחבת המשפחה.
  • רגע לפני פריצת דרך מקצועית ואישית.
  • לקראת שינוי מכל סוג.
  • וכמובן במציאות של קושי ומשבר.

בצומת אנו תוהים: "לאן פנינו מועדות", נזהרים מטעויות, חוששים מהבלתי צפוי ש"אורב" מאחורי הסיבוב. עצם המפגש שלנו עם הצומת מלחיץ ועשוי להתיש. מהי ההחלטה הנכונה? והאם בכלל יש כזו?

  • התמונה המליאה: היכולת לראות את התמונה השלימה והכוללת לכל אורך הדרך עוד בטרם המפגש בצומת, חוסכת בצמתים ובמחלפים אנרגיה מיותרת. אנרגיה זו תושקע באפיקים מניבים יותר של יצירה ועבודה מעשית.
  • הרשו לעצמכם להיות בצומת ולהקשיב. משהגעתם לצומת קבלו את המצב. התמסרו להרפתקה המורכבת, מאתגרת ומרגשת ששמה חיים.
  • ניתן מדי פעם להציץ בשלטים ובתמרורים למשל: ימינה- להרחיב העסק, שמאלה – לצמצם, ישר- להמשיך כתמול שלשום.
  • המציאו שלטים. הסכימו לעצור רגע קט לפני הפנייה בצומת לעצור ולהקשיב לבטן. ואז – במקום לבדוק מה כתוב על השלטים (קרי, המציאות הקיימת)- כתבו את השלטים! היו יצירתיים, הכינו שלטים חדשים משלכם.

ואני?

אני מוכנה לעצור גם בצומת וגם בצידי הדרך > אם בסוף (ורצוי היום) נגיע יחד לפסגה.

אני מוכנה לרכב על חמור או/ו סוס > ובעיקר לשבת בתא הטיס.

אני נכונה לנהוג אחרי מישהו (שסומכת עליו) > בתנאי שלרוב אני אוביל.

בעיקר אני מזומנה להחליק פנימה לתוך תא הנהג, לעצום עיניים, להתכוונן בתוכי ולקחת את הפנייה. ובסוף לפקוח עיניים ולהתפעם ממה שמתגלה. טוב, אולי אני פשוט מכורה לאדרנלין!

לתגובות על המאמר לחצו כאן

מפגשי חזון אישי – בקרוב

החלה ההרשמה למפגשי "חזון אישי"

נמצאים בצומת בחיים האישיים – עסקיים? יש לך תוכניות גדולות? דרושים לך כלים מעשיים? ההרשמה למפגשי "חזון אישי" בעיצומה.

מפגש לאיבחון ולהיכרות ייערך ב- 30/10/07

הנחה לנרשמים עד ה-18/10/07.   פרטים נוספים
 

סיפור קצר על חלומות גדולים

זה סיפור קצר על חלומות גדולים. חלומות שהתגשמו

כאן בבלוג, אני ממשיכה מסע שהחל לפני 8 שנים. מסע אל חופש, אל הגשמת חזוני האישי.

הייתם מאמינים שתערוכת תקשורת מכובדת בגרמניה תקבע את הקריירה שלי לעשור ויותר? שהאומץ להיות בחופש יוביל אותי פעם אחר פעם לערוך שינויים בחיי – פעם אחת להקים עסק ופעם שנייה להפוך לאם?

כשאני בפוקוס

את העבודה ב"גירית הנדסת תקשורת" התחלתי כמנהלת שיווק. כעבור שנה הוצע לי התפקיד הבא. בעקבותיו הגעתי לצומת – להיות או לא להיות סמנכ"ל השיווק והמכירות של החברה. אם אקבל את ההצעה צפויה לי תקופה עמוסה ולחוצה. מנהלי חברות נמצאים מרבית הזמן "בין הפטיש לפטיש". "מה אני צריכה את זה? מה יש לי להרוויח או להפסיד?", שאלתי את עצמי ואת הסובבים לי בעוד בטני מתערבלת בתחושות הכן והלא.

עד כה הייתי אני זו שמדדה בשעת לילה מאוחרת על עקבים עייפים, מכבה את האור במשרדי החברה. חוזרת הביתה נטולת כוחות, מייחלת לארוחה חמה. אז מה זה ישנה בעצם? חוץ מתלוש שכר מחמיא עוד יותר. המתח בתקופה הקודמת להכרעה הוא מתיש. האם אבחר נכון?

איך הייתם ישנים בתקופה שכזו? לרוב אני ישנה מצוין, אך בתקופה זו (ולא האחרונה בחיי) שנתי נדדה. החלטתי ללכת על זה. לקחת את התפקיד.

כותשת בעקבי

חלף זמן קצר ו- Ce'bit, תערוכת התקשורת הנחשבת הנערכת בגרמניה, ניצבה בפתח. הקולגות שלי שלחו את חליפת בר-המצווה שלהם לניקוי יבש, ובכל זאת על כרטיסי הטיסה התנוסס שמי ולא אחר.

אין קטלוג מקצועי שלא עברתי עליו. אין מסעדה שלא טעמתי בה סלמון ורדרד, תוך כדי מפגשים מרתקים עם נציגי חברות תקשורת מרחבי העולם. מאחוריי שלושה ימי ג'וגינג בין האולמות בחצאית על עקבים מחודדים ולפניי עוד ארבעה ימי ג'אגלינג מכוונת לאיתור ציוד חדשני. למרות תפארתם של הביתנים, עלמות החן המדגמנות על המרכזיות וכמויות האלכוהול שניגר בקוקטיילים, לא ניתן היה להתעלם מתחושת הבור שנפער בבטני ומתוכו צפה שאלת השאלות: "מה לכל הרוחות אני עושה כאן"?

המזוודה המשיכה להתפקע מקטלוגים ואני מפגישות עם חבריי חובבי הבירה מ- Philips. חזרתי לארץ בתחושת חוסר מיצוי, שבתי לגירית עמוסה בכרטיסי ביקור, נשאבת לפגישות, לדו"חות ולעשייה. בלהט העבודה פסקתי מלשאול שאלות.

ולך? האם לך יש פנאי לשאול שאלות?

יש כיסוי לגג?

חלפה שנה נוספת. עברנו (בזמנו היינו שניים) לבית חדש בזכרון יעקב עם כיווני אויר טובים. ליבי ובטני רמזו שוב שהגיע הזמן לשינוי. החלופות שסקרתי היו – להמשיך להיות במקום המוכר (זה שלא סיפק מענה על שאלת השאלות) או לבחור בנתיב שאינו משולט. האם להמשיך ליהנות מתנאי שכר, כרטיס ביקור נאה ורכב ממומן? או לצאת מכאן לעתיד פחות צפוי. האם לעבור מוודאות לאי וודאות? החופש קרץ לי ועימו מרחב האפשרויות האינסופי.

אולם, מה יהא על המשכנתא של הבית עם הגג האדום? האם נצליח לחיות בו אחרי שנסיר את הניילון מהפלדלת? שוב דאגות מכרסמות, שוב 'הורדת ידיים' בין הראש ללב.

ומה מוביל אותך בחיים האישיים והמקצועיים? מה ש"צריך" לעשות ונחשב "נכון" בעיני החברה, או מה שאת/ה באמת רוצה לעשות ולחוות ולאפשר ביטוי אמיתי למה שאת/ה מרגיש/ה ?

מסננת שיחות

יום ההכרעה הגיע. לאות פשטה באבריי. הגעתי לבית אמי כדי לנוח. הנחתי לנייד לצלצל. אם מדובר בשיחה מהמנכ"ל עדיף שנדבר אחרי שהחלטתי ולא לפני, לא רציתי להתבלבל.

רציתי להתקלח, להתחזק ואז להחליט.

פוסט אחר המתחייס לאותו צומת מזוית נוספת צומת עסקי 

 

להתייחסות שלכם

בכל מקרה זיכרו, כל החיים הם אימון עסקי אישי, אימון ליישום והפנמה של מה שנלמד…כי לפעמים נכון לנוח.

מפגשי חזון אישי – בקרוב