קטגוריה: חזון אישי

שלש התחלות מעבר לפינה אחת – המשך המאמר

את חלקו הראשון של המאמר ניתן לקרוא בלינק שלש התחלות מעבר לפינה אחת

פרק ג': לזנק לנקודת אל-חזור

החברים כתבו והדפים ספגו הכל. תמצית "המחירים" שנרשמו:

  1. איבוד סביבה מקצועית מוכרת
  2. וויתור על הערכה מקצועית
  3. חוסר בטחון ביכולת "למכור את עצמי"
  4. סלידה מהתעסקות עם כסף
  5. חשש ממתח
  6. פגיעה במה שכבר הקמתי

"מה תסכימו לאמץ?" אני שואלת, "עם איזה דף תסכימו לחיות? איזה דף אם תניחו מתחת לכרית ותתעוררו עימו בעוד שנתיים יעשה לכם טוב."
לפנינו, נקודת אל-חזור. בעייני רוחי אני רואה אותם נעמדים צמוד לקיר לופתים בכפות ידיהם את זוויתה הישרה של הפינה הקרה, המסוידת, מציצים מעברה בעיניים פקוחות לרווחה. ממתינים בהתרגשות.לעיתים, נדמה לנו שמעבר לפינה נמר יזנק עלינו. אנחנו שוכחים שמעבר לפינה תמיד יהיה לנו את עצמנו. ולא רק.  

אני לא מכירה הרבה התחלות שהפחד לא היה להן שושבין, לכן במקום שהקושי מן ההווה ינהלנו, הבאתי בפני הקבוצה מנוע (מחולל שינוי) מן העתיד: "דמיינו עצמכם בני 90. נזכרים בגילכם הנוכחי. מה ניהל את חייכם?. האם תחיו בשלום כשתזכרו  שהפחד ניהל אתכם? אולי תחושו גאווה כשתזכרו שצלחתם את נהר הפחד וזינקתם מגדת החלום אל גדת ההתנסות האמיתית?" 

זה עבד 

המפיק שמח שלפניו עוד פרויקטים קולנועיים מרתקים שבהם יבטא את כישוריו. לפיכך, קבע שבשנת הלימודים הבאה:  ינחה וילמד 3 ימים בשבוע, יומיים נוספים יקדיש לעבודת הפקה עצמית ובשאר השבוע כולל חופשות יבשל, יבלה עם משפחתו וחבריו, ינוח ויצעד בים.
איש ההי-טק גילה שבעצם הוא חוגג את החיים. עם זאת מזמן לא למד משהו בשביל הנשמה. הוא מודע לכישורי ההקשבה שלו, ליכולת הניתוח ולחיישן שבו המאתר "באגים" בקרב אנשים ולא רק בתוכנות. כעת, מבקש ללמוד "לטפל באחרים" ברמה מקצועית ורגשית ולשלב בכך מגע תומך.
הנדל"ניסט החליט לצאת בניסוי. בעוד 3 חודשים יטוס לטיול בן חודש וחצי עם משפחתו בהודו. עד אז, יכשיר אחד מהסוכנים במשרד למלא את מקומו. כשישוב עם מצברים מלאים, משפחה מגובשת, יקבע את מתכונת העבודה החדשה שתאפשר לו איזון.


פרק ד': תסריט מהחיים

התחלות עשויות להידמות לכניסה לאולם קולנוע. האור כבה. על ברכיך קונוס קרטון שופע פופקורן, אין לך מושג מה עומד לקרות, לפניך שעה צרופת חוויה ורגש: פחד, הנאה, צחוקים… הרפתקה בהתגלמותה. אי  וודאות על מסך בד.   לחיים, למדנו המפיק, יש אופי "קצת" אחר: הסרט על המסך הוא אודותיך, אתה התסריטאי, הבמאי, המלהק והשחקן הראשי ו…הצופה. אין זמן לאודישן, הכל ב- live.   

בחיים האמיתיים זה נכון, אבל בסדנה יש זמן גם לאודישן וגם לחזרה גנראלית וכך עשינו:
ההי טקיסט – שיחק אותה כגולש באתרים לקורסים, מרים טלפונים מברר פרטים, מחליט ונרשם.
המפיק – התיישב על כסא מול אחת המשתתפות (ששחקה את מנהלת המכללה) והודיע לה שנפרדים ו.. יישארו ידידים.
איש הנד"לן, מנטור בזכות עצמו – הודיע למשתתפי הסדנה פעם אחת כמשפחה ופעם שנייה כעובדיו על תוכניותיו.  
כעבור ששה חודשים התיישבנו מחייכים, על כריות אצל ההי-טקיסט שתרגל עלינו טכניקה מרפאה חדשה, "קשב נוגע". המפיק סחט מאיתנו דמעות כשהקרין בפנינו חומרים ראשונים מסרטו האי
שי והנוגע ללב, "מביט לעבר באהבה". יזם הנדל"ן למד לנשום והצליח לשלש את עסקיו, לעבוד פחות שעות ולסמוך על אחרים. לגמנו צ'אי מתובלן וחם.

ואני?
אותי התחלות מסעירות. יצר ההרפתקנות שבי אינו יודע שובע, הצורך בגיוון, הבריחה משעמום ושיגרה מציבים לפני אתגרים חדשים. אי הוודאות כחמצן עבורי. לכל אחד מאיתנו נטיות אופי, לאחד קל להתחיל וקשה לתחזק, לשני ההתחלה משתקת, אולם קל לו להשלים משימות. המודעות לנטיותינו הטבעיות תאפשר לנו להסתייע 
 באחרים וכך להתחיל, להמשיך, לממש ולהשלים שינויים, משימות ויעדים בשמחה ובהצלחה. 
לקריאת 3 התחלות מעבר לפינה אחת כקובץ שלם ב- word
לתגובות בבלוג נא הקלק כאן
לשליחת דוא"ל – sharona@harmony-vision.net

מאת: שרונה דוכנה, מייסדת הרמוני, יוצרת ומנחת חזון אישי לעסקים
יוצרת ויצירתית בחיי, מתמסרת להרפתקאות ולמסעות.
עוסקת בימים אלו בהקמת מיזם
Visionet ופתוחה לשיתופי פעולה. 
טל' 9544464 04941146 
0522 

המאמר נכתב עבור Coachinginteractive  פורטל האימון הישראלי
למגאזין אינטרנטי ינואר 2008  בנושא "התחלות"
 

מודעות פרסומת

פנוי? תרגיל מס' 8 באימון עסקי

למה זה לא "מצליח" לי?
למה לא "הולך" לי?
תיכננת, טרחת, עשית, התמסרת לתהליך. ותוצאות? – אין!
הכצעקתא?
כשאני מכוונת, מצהירה, עושה והווה הכל כמו שנדמה לי שנכון, והתוצאות מתעכבות או התהליך משתבש, אני בודקת:

1. האם אני   ב א מ ת  פנויה לתהליך?
האם יש דברים אחרים המעסיקים אותי. להיכן האנרגיה שלי מנותבת. האם אני פנויה רגשית לתהליך?

2. האם אני פנויה להכיל את התוצאות?
פירסמת קורס ולא נרשמו. האם את באמת פנויה להכין את הקורס, להנחות אותו כראוי, לתמוך במשתתפיו?

3. האם אני פנויה לגמישות?
אם הכוונה לא מומשה, מה "זה" בא להגיד לי. אולי, עלי להיערך אחרת, אולי, המוצר צריך להשתנות?

4. מה אני מרוויחה מכך שהכוונה לא מומשה?

5. מה אפסיד אם הכוונה תתממש?

6. מה במרחב הפיזי שלי חוסם את התממשות הכוונה?
עומס במחשב, על השולחן, בקלסרים, בחדר, בראש…

7. עבור מי התהליך/ תוצאות אליהן אני שואפת – עבורי או כדי לרצות/ לספק אדם אחר (אמא/ בת זוג/ חבר)?

8. עבור מה התהליך והתוצאות המקוות?
מעבר לסיפוק מהן התפוקות הנוספות (פרסום/ אגו/ כסף/ להוכיח..) אליהן אני את/ה מכוונים?

התשובות תאפשרנה לך ליצור מחדש תהליך ותפוקות מוצלחות המעניקות סיפוק ושמחה. 
אני איתך!

לתגובה באתר
לשליחת דוא"ל Sharona@harmony-vision.net

התובנה השניה עם פלי הנמר "אנשים ומחשבים"

שנים שאנו רוצים לעשות דבר-מה..ומתעכבים. התחלנו סוף-סוף בעשייה והיא איטית להחריד. מה עוצר בעדינו? תמיד מדובר "בשד" פנימי, תפיסת-עולם, אמונה, ניסיון לרצות. פלי הנמר מתאר זאת בכינות מרגשת בתובנה השניה.

להיפגש ולקבל כוחות

למעט מאד פגישות בחיי ציפיתי כמו לזו עם הנמר. 
עם האנרגיות שיצאתי ממנה יכולות מעט מאד פגישות להתחרות. עשרות נמרים היו שותפים לפגישה. אלו נחו על המדפים, מצפים לזברה או ג'ירפה, מאזינים בשקט פראי לנמר על שתיים שיתבטא. מעבר לפגישת סיעורעיונות, זכיתי בכינוי "שרונמרה".

"הטאו של הנמר", מאת פלי הנמר –  להיות יזם, מנהיג, חולם, זורם, לוחם

אם מהרמוני רואים רצועת ים טורקיז, אז ממשרדו של האיש שמגדיר את עצמו "שוחר אוניברסיטת החיים" המעורר ועוזר פרוש הים-התיכון ועוד אוקיינוס אינסופי של יוזמות, הזדמנויות ומרחב לביטוי כישורי חיים.
פלי פלי הנמר, נשיא אנשים ומחשביםהנמר מביא בספרו הנמרי הקטן (בגודל) והענק בהשראתו "הטאו של הנמר"
את תמצית אמונותיו: איך להצליח לשלב את מה שאני עושה עם מה שאני אוהב.
הנמר על שתיים מיישם זאת שעה שעה בדרכו הייחודית מלאת החיוניות.

 חזון אישי מעודד למיזוג (אינטגרציה) בין אהבה (תשוקה) לרצון (בחירה)

המוטו של שילוב האהבה עם הרצון והעשייה הוא גם מאבני היסוד של חזון אישי.
הבוקר, לאחר שיחה ארוכה עם חבר הנפש י.ר. בנושא של מה באמת חשוב בחיים שלנו, ועל שיחות רבות וארוכות שיש לי עם אנשים משתוקקי חיים וכתיבה (י.א וגם אלה גבאי ורבים אחרים), החלטתי להעלות את התובנה השניה. וכך כותב פלי הנמר, מייסד אנשים ומחשבים תקשורת ואירועים טובים בספרו "הטאו של הנמר":

התובנה השניה:…

כדי להצליח, מספיק להתבטא. לא צריך להוכיח

"לאחר שהתובנה הראשונה הבהירה לי
את המטרה שלשמה אני כותב את ספרי,
הרי שהשניה פתרה לי את החידה
למה אני כותב את ספר הנמר.
מה דוחף אותי לכתוב.
אני כותב כי אני רוצה להתבטא.
אני אוהב להתבטא. אני "מת" להתבטא.

ומה עד עתה הייתה הסיבה
לכתיבה ספר הנמר?
הסיבה שלא הביאה לתוצאה?
כנראה הרצון להוכיח.
להוכיח שאני טוב,
יודע וחזק ויכול לכתוב ספר
טוב יותר מספרים אחרים.
אני טוב יותר
ואני מוכיח את העולם בספרי הנהדר.
אבל מה לעשות…שקשה למדי להוכיח
שאתה מחברו של ספר טוב יותר
כשטרם כתבת ספר בכלל…

את התובנה השנייה,
שזמן רב ידעתי עליה
וגם כתבתי אותה,
אך, טרם הטמעתי,
כך הגדרתי:
כדי להצליח, מספיק להתבטא.
לא צריך להוכיח.

כאן אני מתגלח על זקני.
כי אני עצמי רציתי, כנראה, להוכיח ולהצליח.
רציתי להוכיח לכולם ולעולם שאני צודק?

שהתיאוריה שלי נכונה יותר.
שהרעיון שלי מקורי.
שאין כמוהו.
שאין כמוני
.
והתוצאה – אי הצלחה.
את הספר לא סיימתי.
רק כשהשתחררתי מהרצון להוכיח
והרגשתי שאני רק רוצה להתבטא…
או אז התחלתי לסיים את ספר הנמר.
זה שאתם קוראים אותו עתה".

תודה ממני, שרונה, ל- The Tigerman

ולשלומית בונה סיסמא הרעיונאית והקופירייטרית של הרמוני
ולעוזי מירון איש יוזמות ועסקים
שניהם – נמרים בזכות עצמם.
מי שהשתתף באירוע חנוכה של הרמוני אליו הוזמנו כל לקוחות החברה "כ-נס חנוכה" זכה לשמוע את שלומית ואת אילה רז, ועל כך בפוסט נפרד.

ובינתיים:
לתגובות לפוסט "התובנה השניה של פלי הנמר" כתבו ונפרסם באתר

לשליחת דוא"ל להרמוני info@harmony-vision.net

לקבלת מגאזין אינטרנטי VisioNews הקליקו כאן להרשמה

לבמת חזון – במה לאנשים מגשימים

לשבור את הכל(ל)ים – חלק א': צייר לי חלום

צייר לי כבשה

בחוץ סאנה תל-אביב כהרגלה. באולם שקטה (שלא כהרגלה) קבוצת מנהלים.

"אני לא יודע לצייר" לחש אחד הבכירים כשקלט אותי שולפת מכחולים, בדי ציור ופלסטלינה ירוקה מארגז הכלים שלי. מנהלים מודל 2007 חפצים ב- "מדריך להגשמת יעדים" כזה שמוקרן על הקיר ואחרי כל קליק עכברי מציע הנחיות ברורות להצלחה. לרבים חשוב בהרצאות ובחיים עצמם להישאר צופים, רושמים ו…נקיים.

לכלוך כאג'נדה
ספיראלות לילד

אני מציעה לשבור את הכלים: להתלכלך, להשתחרר וליהנות, לגעת בחומר, לא להקשיב החוצה לשאון העיר וההערות, אלא פנימה. במקום להתהדר בכרטיס ביקור בן 10 סמ"ר, הצביעו על הקיר והתגאו בציור
פרי מכחולכם: "זה אני היום",
"זה העסק שלי מחרתיים".

  • מרחו צבעים כאוות נפשכם על בד קנוואס בגודל מסך פלאזמה.
  • צרו "כרטיס ביקור" אוטנטי. העניקו ביטוי למי שאתם כאדם, כעסק או כמשפחה.  
  • צלמו את הציורים, פרסמו אותם באתר החברה, קיימו תערוכה ארגונית.
  • זכו לתשואות ממבקרים, אלו יאריכו ימים יותר ממסך הפלאזמה.

בינתיים הבכיר שבחברות המנהלים השתכנע והסכים לשתף-פעולה. כיביתי את האורות. כיסיתי את כולם בשמיכות פליס סגולות ובקול נמוך ושקט הנחיתי הדמיה.

יעד על הבד

בכל פעם שהעזתי לשבור את הכלים והכללים בחיי הרווחתי ובגדול. אני אוהבת להעיז. רוצים להגשים יעדים בחיים העסקים והאישיים? מדוע להסתפק בדיבורים?

בקיץ 2006 נכנסתי נרגשת לחנות לציוד משרדי. רכשתי בד ציור, מכחולים וצבעי אקריליק  (התמונה לפניכם). בבית לחש לי הבד:
"אני פנוי, הכל אפשרי". ציירתי את חזוני. הציור התהווה תוך כדי.
לא תכננתי, לא חשבתי. הייתי אני – בסינר מטבח, בשמחת יצירה, מפעילה ספיראלות על הבד, מחליקה צבעים, נותנת לצבע, למכחול, שידברו בניהם. והם דיברו. בטרם יבשו הסגולים שעל הבד ו"לכלוך" הטורקיז שעל אצבעותיי  שוב נצחה האלכימאית שבי: הציור הפך למציאות חיי.

  • בלוקים של נייר עבה (12 ₪) או/ ו בדי ציור (החל מ-10 ₪ ועד  100 ₪ ויותר תלוי בגודל), צבעים שבא לכם (פנדות, גואש, אקריליק, מים). אפשר גם A4 וטושים.
  • הנושא: כיוון, שאיפה, צומת, דילמה, משימה, או "פס" חופשי – No Agenda .
  • קדימה – תהנו!

נגעתי קלות בקערה הטיבטית שהשיבה בגונגים צלולים. קיוויתי שחברי ההנהלה יתעוררו וההארה תעניק להם מחסדיה. "על ההתחלה נרדמתי" הודה אחד הסמנכ"לים. משוויץ שהלילה לא נתנו לו לישון או אולי שהחומר "שהעברתי" מוכר לו. השאר המשיכו במשחק השקט. זו הייתה הנחייתי לשעה זו.

כוכב נולד

עולם העסקים מחייב חשיבה מסודרת, אמצעים לאמוד ולכמת תוצאות במספרים ובמילים. כאשר כוכב הצפון הוא "השורה התחתונה", לא פלא שתורות חדשות זוכות להוקרה. קל יותר בשעת מרוץ לפנות החוצה. שם בזירה ממתינים היועץ הכלכלי, המאמן העסקי והגורו שהוגדר ע"פ ה- Financial Times כוכב עולה. חפצים בפריצת דרך משמעותית?

  • פרשו לאתנחתא קלה. שם בשקט של פסק הזמן תצליחו לערוך ברור אמיתי.
  • "לשבור את הכלים" משמעו להפנים שהכוכב האמיתי הוא אתם והתשובות אצלכם.

הנכונות לחוויה לא קונוונציונאלית כמו ציור, כתיבה ספונטאנית, עבודה עם הגוף יעניקו תהליך מרתק עם תוצאות מהירות ומדויקות.

וכאן ב- ZOA  "בית של עסקים ותרבות", התבודדו חברי הקבוצה עם החומרים. במשך 20 דקות ביטאו עצמם במשיכת צבעים. כאן כל אחד יכול לצייר נחש בריח שבלע פיל.

המשך המאמר בפוסט "לשבור את הכל(ל)ים – חלק ב': צייר לי חזון".

 

לשבור את הכל(ל)ים – חלק ב': צייר לי חזון

פוסט זה הינו המשך של: "לשבור את הכל(ל)ים – חלק א': צייר לי חלום"

מוח משולב

כ-90% מהאוכלוסייה "נותנת" למוח השמאלי להוביל. פרופ` מרים פאוסט מהמרכז הרב-תחומי לחקר המוח,אוניברסיטת בר-אילן מביאה במאמרה "המוח הימני ויצירתיות " מן המחקרים האחרונים: "כאשר … צריכים להבין משמעויות של משפטים … המעבירים מסרים בעזרת צרופים מקוריים, בלתי-שגרתיים של מילים היה יתרון גדול למוח הימני. מדגיש גבריאל רעם, חוקר, מרצה ועוסק בתקשורת בלתי מילולי: ."הצד הימני עוסק ביצירה של שפה ותובנה כדי שתתאים לחוויות חדשות. וזאת לעומת הצד השמאלי של המח העובד על התאמה שטאנצית של תוויות מן העבר דרכן אנו 'רואים' את החוויה החדשה".

מי תרצו שיוביל את תהליך פיצוח חזון העסק שלכם, את התוויית היעדים ומימושם?

המוח השמאלי המורגל ב: Copy ו- Paste? או הימני שיתנסה ביצירה ויביא את הדבר האחר? הפעילו את המוח הימני בכל יצירה שתגרום לכם הנאה. צפו להפתעות. הפעילו את שתי אונות המוח במקביל והשתאו מן ההכוונה שתגיע. הפעלה מקבילה יכולה להתרחש ע"י ציור בשתי הידיים בו זמנית.

החברים התיישבו, מרוככים מתמיד. כל אחד מחובר בחיבוק ליצירתו הטרייה. הרכות שעל פניהם מילאה גם את ליבם. העברתי ביניהם חפיסת קלפים "רוחניים" והם טרפו אותם כאילו מורגלים לערבב ולשלוף קלף, לפני בחירת מועמד לתפקיד. המתנתי בקוצר רוח לקריאות הפליאה שלהם.

רואים 6:6

המסע שלנו בחיים מעלה הרבה אבק לאוויר. להבדיל מרכב שטח המעיף את האבק לאחור בעודו דוהר קדימה, אנו שועטים ומעלים אבק על עצמנו. האבק מטשטש את המטרה וגרוע מכך מסתיר את עצמנו מפנינו. רק כשנסכים לעצור, ישתכנע האבק לנחות אל מקומו, האוויר לשוב לקלילותו והראות לצלילותה עד האופק. כדי להגשים חזון יש לראותו בחדות. דרך מהנה היא לחוות תהליך של Visualization : הדמיה מונחית או עצמית ואינטואיטיבית.
את מה שראו עינכם הפנימיות, העבירו ביצירה ובמשחק דרך כלים חווייתיים חדשים: ציור, כדרות, טוויה, תנועה, ריקוד, ניגון, אפייה ועוד.
מקמו את היצירה סמוך אליכם.
העיניים החיצוניות תצפנה ביצירה שוב ושוב, המוח יקלוט, ישתכנע ויממש שאיפות הלכה למעשה.
אם ציור נשמע מלכלך מדי, תוכלו לקפל ניירות לאלף עגורים. על פי מסורת האוריגאמי היפנית, קיפול של אלף עגורים מאפשר גם הוא הגשמה של משאלות.

ה"וואווו" לא בושש לבוא: "איך הקלף דומה לציור שלי" או "רגע, זה מסביר לי משהו". ואז מגיע השיתוף הגדול. כאן כבר אפשר לראות מי באמת השתחרר מצה"ל או מי עדיין מצדיע לכללים. עת הוידוי הגיעה וכל אחד בתורו מספר את שראה בהדמיה, מציג את ציורו ואת הג'וקר שזכה לו. זוהי גם עיתה של הקשבה, שקטה ומאפשרת.

נקמה מתוקה

"לא ככה מציירים ג'יראפה". פסקה מורתי . אז הפסקתי לצייר. זה היה בגיל חמש.

שנים חלפו. היום אני מנחה ב- ZOA (בית ציוני אמריקה) קבוצת מנהלים מאחד הארגונים הפיננסיים הבכירים במשק הישראלי. גוון הפיסטוק שעל קירות האולם הלם את נושא המפגש "פיצוח חזון אישי בעסקים". חזרתי לצייר, ציור בשנה. ציור שמתגשם.

בלילה כשאורות המכוניות מסנוורים, יצאו בעלי התפקידים מהמפגש עם כיוון צלול וממוקד. בין טיפות גשם חדשות שניקו את האבק צחקו ורצו אנשים עם חלומות מחודשים: "רק שהגשם לא ימחק לי את החזון". בד הציור, עליו כה שמרו כעת, ידע שמחר יביט מהקיר בבעליו החדשים עד שתופח בו עצמו רוח חיים.

את פסק הדין של מורתי ניתצתי. אילו כל(ל)ים מוכנים אתם לשבור?

שני, ציירת תמונות חדרי ילדים ונוער
(דוא"ל ששלחה אלי נחנכת ב"חזון אישי" לאחר תרגול הדמיה וציור בבית):
"הי שרונה, עמדתי מול הציור שלי. לקחתי צבע שאני הכי אוהבת ונראה הכי לא מתאים ושילבתי בציור. ההתחלה – נראתה מדהימה. הכנסתי את הצבע למקומות שהכי לא התאימו צירפתי אותו לאזורים בציור שנראו לי ככאוס אחד גדול. הסתכלתי – נראה זוועה. התחלתי לרוץ עם צבעים אחרים. הסתכלתי על הציור הבנתי למה אני כל הזמן נאחזת מול הציור – עדיין לא הצלחתי להכניס אותו ממש לחיים שלי. המשכתי לצייר. דרך הציור הבנתי שכרגע קשה לי להכניס את החיים שלי למסגרת. אני צריכה להסתכל עליהם בצבעוניות כוללת. הסתכלתי על התמונה שלי לא ידעתי איך להמשיך. כל הצבעים נראו לי ככאוס מטריף. מאיפה אני רוצה להמשיך? מלמטה למעלה? מהצד? מאיזה צד? החלטתי – מלמעלה לאמצע. לקחתי את כל הצבעים שאני הכי אוהבת שפכתי אותם לקערית ועם המכחול העברתי פסים מלמעלה למטה למרכז. זה החיים שלי מה זה חשוב מאיזה צד? זה החיים שלי. סיימתי פסעתי לאחור והסתכלתי. בחרתי בצבעים שאינם בהירים, אלא בצבעים חזקים. התמונה צבעונית. כרגע היא נראית חזקה. אפילו המקומות שלא צבעתי משתלבים בה. היא לא מובילה לכלום היא רק מראה לי את עצמי כרגע."

על שבירת כל(ל)ים נוספים בנושא ארגז כלים אפקטיבי לפיצוח חזון ולהגשמתו תוכלו לקרוא במאמרים הבאים.

מקורות נוספים:
פרופ' מרים פאוסט "המוח הימני ויצירתיות"
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-4679-00.html?tag=12-36-03

גבריאל רעם "לראות את העולם דרך המוח הימני"
"הנסיך הקטן": אנטואן דה סנט-אכזופרי

החלה ההרשמה למפגשי "חזון אישי"

נמצאים בצומת בחיים האישיים – עסקיים? יש לך תוכניות גדולות? דרושים לך כלים מעשיים? ההרשמה למפגשי "חזון אישי" בעיצומה.

מפגש לאיבחון ולהיכרות ייערך ב- 30/10/07

הנחה לנרשמים עד ה-18/10/07.   פרטים נוספים
 

סיפור קצר על חלומות גדולים

זה סיפור קצר על חלומות גדולים. חלומות שהתגשמו

כאן בבלוג, אני ממשיכה מסע שהחל לפני 8 שנים. מסע אל חופש, אל הגשמת חזוני האישי.

הייתם מאמינים שתערוכת תקשורת מכובדת בגרמניה תקבע את הקריירה שלי לעשור ויותר? שהאומץ להיות בחופש יוביל אותי פעם אחר פעם לערוך שינויים בחיי – פעם אחת להקים עסק ופעם שנייה להפוך לאם?

כשאני בפוקוס

את העבודה ב"גירית הנדסת תקשורת" התחלתי כמנהלת שיווק. כעבור שנה הוצע לי התפקיד הבא. בעקבותיו הגעתי לצומת – להיות או לא להיות סמנכ"ל השיווק והמכירות של החברה. אם אקבל את ההצעה צפויה לי תקופה עמוסה ולחוצה. מנהלי חברות נמצאים מרבית הזמן "בין הפטיש לפטיש". "מה אני צריכה את זה? מה יש לי להרוויח או להפסיד?", שאלתי את עצמי ואת הסובבים לי בעוד בטני מתערבלת בתחושות הכן והלא.

עד כה הייתי אני זו שמדדה בשעת לילה מאוחרת על עקבים עייפים, מכבה את האור במשרדי החברה. חוזרת הביתה נטולת כוחות, מייחלת לארוחה חמה. אז מה זה ישנה בעצם? חוץ מתלוש שכר מחמיא עוד יותר. המתח בתקופה הקודמת להכרעה הוא מתיש. האם אבחר נכון?

איך הייתם ישנים בתקופה שכזו? לרוב אני ישנה מצוין, אך בתקופה זו (ולא האחרונה בחיי) שנתי נדדה. החלטתי ללכת על זה. לקחת את התפקיד.

כותשת בעקבי

חלף זמן קצר ו- Ce'bit, תערוכת התקשורת הנחשבת הנערכת בגרמניה, ניצבה בפתח. הקולגות שלי שלחו את חליפת בר-המצווה שלהם לניקוי יבש, ובכל זאת על כרטיסי הטיסה התנוסס שמי ולא אחר.

אין קטלוג מקצועי שלא עברתי עליו. אין מסעדה שלא טעמתי בה סלמון ורדרד, תוך כדי מפגשים מרתקים עם נציגי חברות תקשורת מרחבי העולם. מאחוריי שלושה ימי ג'וגינג בין האולמות בחצאית על עקבים מחודדים ולפניי עוד ארבעה ימי ג'אגלינג מכוונת לאיתור ציוד חדשני. למרות תפארתם של הביתנים, עלמות החן המדגמנות על המרכזיות וכמויות האלכוהול שניגר בקוקטיילים, לא ניתן היה להתעלם מתחושת הבור שנפער בבטני ומתוכו צפה שאלת השאלות: "מה לכל הרוחות אני עושה כאן"?

המזוודה המשיכה להתפקע מקטלוגים ואני מפגישות עם חבריי חובבי הבירה מ- Philips. חזרתי לארץ בתחושת חוסר מיצוי, שבתי לגירית עמוסה בכרטיסי ביקור, נשאבת לפגישות, לדו"חות ולעשייה. בלהט העבודה פסקתי מלשאול שאלות.

ולך? האם לך יש פנאי לשאול שאלות?

יש כיסוי לגג?

חלפה שנה נוספת. עברנו (בזמנו היינו שניים) לבית חדש בזכרון יעקב עם כיווני אויר טובים. ליבי ובטני רמזו שוב שהגיע הזמן לשינוי. החלופות שסקרתי היו – להמשיך להיות במקום המוכר (זה שלא סיפק מענה על שאלת השאלות) או לבחור בנתיב שאינו משולט. האם להמשיך ליהנות מתנאי שכר, כרטיס ביקור נאה ורכב ממומן? או לצאת מכאן לעתיד פחות צפוי. האם לעבור מוודאות לאי וודאות? החופש קרץ לי ועימו מרחב האפשרויות האינסופי.

אולם, מה יהא על המשכנתא של הבית עם הגג האדום? האם נצליח לחיות בו אחרי שנסיר את הניילון מהפלדלת? שוב דאגות מכרסמות, שוב 'הורדת ידיים' בין הראש ללב.

ומה מוביל אותך בחיים האישיים והמקצועיים? מה ש"צריך" לעשות ונחשב "נכון" בעיני החברה, או מה שאת/ה באמת רוצה לעשות ולחוות ולאפשר ביטוי אמיתי למה שאת/ה מרגיש/ה ?

מסננת שיחות

יום ההכרעה הגיע. לאות פשטה באבריי. הגעתי לבית אמי כדי לנוח. הנחתי לנייד לצלצל. אם מדובר בשיחה מהמנכ"ל עדיף שנדבר אחרי שהחלטתי ולא לפני, לא רציתי להתבלבל.

רציתי להתקלח, להתחזק ואז להחליט.

פוסט אחר המתחייס לאותו צומת מזוית נוספת צומת עסקי 

 

להתייחסות שלכם

בכל מקרה זיכרו, כל החיים הם אימון עסקי אישי, אימון ליישום והפנמה של מה שנלמד…כי לפעמים נכון לנוח.

מפגשי חזון אישי – בקרוב