קטגוריה: ארגז כלים

שלש התחלות מעבר לפינה אחת – המשך המאמר

את חלקו הראשון של המאמר ניתן לקרוא בלינק שלש התחלות מעבר לפינה אחת

פרק ג': לזנק לנקודת אל-חזור

החברים כתבו והדפים ספגו הכל. תמצית "המחירים" שנרשמו:

  1. איבוד סביבה מקצועית מוכרת
  2. וויתור על הערכה מקצועית
  3. חוסר בטחון ביכולת "למכור את עצמי"
  4. סלידה מהתעסקות עם כסף
  5. חשש ממתח
  6. פגיעה במה שכבר הקמתי

"מה תסכימו לאמץ?" אני שואלת, "עם איזה דף תסכימו לחיות? איזה דף אם תניחו מתחת לכרית ותתעוררו עימו בעוד שנתיים יעשה לכם טוב."
לפנינו, נקודת אל-חזור. בעייני רוחי אני רואה אותם נעמדים צמוד לקיר לופתים בכפות ידיהם את זוויתה הישרה של הפינה הקרה, המסוידת, מציצים מעברה בעיניים פקוחות לרווחה. ממתינים בהתרגשות.לעיתים, נדמה לנו שמעבר לפינה נמר יזנק עלינו. אנחנו שוכחים שמעבר לפינה תמיד יהיה לנו את עצמנו. ולא רק.  

אני לא מכירה הרבה התחלות שהפחד לא היה להן שושבין, לכן במקום שהקושי מן ההווה ינהלנו, הבאתי בפני הקבוצה מנוע (מחולל שינוי) מן העתיד: "דמיינו עצמכם בני 90. נזכרים בגילכם הנוכחי. מה ניהל את חייכם?. האם תחיו בשלום כשתזכרו  שהפחד ניהל אתכם? אולי תחושו גאווה כשתזכרו שצלחתם את נהר הפחד וזינקתם מגדת החלום אל גדת ההתנסות האמיתית?" 

זה עבד 

המפיק שמח שלפניו עוד פרויקטים קולנועיים מרתקים שבהם יבטא את כישוריו. לפיכך, קבע שבשנת הלימודים הבאה:  ינחה וילמד 3 ימים בשבוע, יומיים נוספים יקדיש לעבודת הפקה עצמית ובשאר השבוע כולל חופשות יבשל, יבלה עם משפחתו וחבריו, ינוח ויצעד בים.
איש ההי-טק גילה שבעצם הוא חוגג את החיים. עם זאת מזמן לא למד משהו בשביל הנשמה. הוא מודע לכישורי ההקשבה שלו, ליכולת הניתוח ולחיישן שבו המאתר "באגים" בקרב אנשים ולא רק בתוכנות. כעת, מבקש ללמוד "לטפל באחרים" ברמה מקצועית ורגשית ולשלב בכך מגע תומך.
הנדל"ניסט החליט לצאת בניסוי. בעוד 3 חודשים יטוס לטיול בן חודש וחצי עם משפחתו בהודו. עד אז, יכשיר אחד מהסוכנים במשרד למלא את מקומו. כשישוב עם מצברים מלאים, משפחה מגובשת, יקבע את מתכונת העבודה החדשה שתאפשר לו איזון.


פרק ד': תסריט מהחיים

התחלות עשויות להידמות לכניסה לאולם קולנוע. האור כבה. על ברכיך קונוס קרטון שופע פופקורן, אין לך מושג מה עומד לקרות, לפניך שעה צרופת חוויה ורגש: פחד, הנאה, צחוקים… הרפתקה בהתגלמותה. אי  וודאות על מסך בד.   לחיים, למדנו המפיק, יש אופי "קצת" אחר: הסרט על המסך הוא אודותיך, אתה התסריטאי, הבמאי, המלהק והשחקן הראשי ו…הצופה. אין זמן לאודישן, הכל ב- live.   

בחיים האמיתיים זה נכון, אבל בסדנה יש זמן גם לאודישן וגם לחזרה גנראלית וכך עשינו:
ההי טקיסט – שיחק אותה כגולש באתרים לקורסים, מרים טלפונים מברר פרטים, מחליט ונרשם.
המפיק – התיישב על כסא מול אחת המשתתפות (ששחקה את מנהלת המכללה) והודיע לה שנפרדים ו.. יישארו ידידים.
איש הנד"לן, מנטור בזכות עצמו – הודיע למשתתפי הסדנה פעם אחת כמשפחה ופעם שנייה כעובדיו על תוכניותיו.  
כעבור ששה חודשים התיישבנו מחייכים, על כריות אצל ההי-טקיסט שתרגל עלינו טכניקה מרפאה חדשה, "קשב נוגע". המפיק סחט מאיתנו דמעות כשהקרין בפנינו חומרים ראשונים מסרטו האי
שי והנוגע ללב, "מביט לעבר באהבה". יזם הנדל"ן למד לנשום והצליח לשלש את עסקיו, לעבוד פחות שעות ולסמוך על אחרים. לגמנו צ'אי מתובלן וחם.

ואני?
אותי התחלות מסעירות. יצר ההרפתקנות שבי אינו יודע שובע, הצורך בגיוון, הבריחה משעמום ושיגרה מציבים לפני אתגרים חדשים. אי הוודאות כחמצן עבורי. לכל אחד מאיתנו נטיות אופי, לאחד קל להתחיל וקשה לתחזק, לשני ההתחלה משתקת, אולם קל לו להשלים משימות. המודעות לנטיותינו הטבעיות תאפשר לנו להסתייע 
 באחרים וכך להתחיל, להמשיך, לממש ולהשלים שינויים, משימות ויעדים בשמחה ובהצלחה. 
לקריאת 3 התחלות מעבר לפינה אחת כקובץ שלם ב- word
לתגובות בבלוג נא הקלק כאן
לשליחת דוא"ל – sharona@harmony-vision.net

מאת: שרונה דוכנה, מייסדת הרמוני, יוצרת ומנחת חזון אישי לעסקים
יוצרת ויצירתית בחיי, מתמסרת להרפתקאות ולמסעות.
עוסקת בימים אלו בהקמת מיזם
Visionet ופתוחה לשיתופי פעולה. 
טל' 9544464 04941146 
0522 

המאמר נכתב עבור Coachinginteractive  פורטל האימון הישראלי
למגאזין אינטרנטי ינואר 2008  בנושא "התחלות"
 

תרגיל מס' 9 באימון עסקי: אמון מלא

על הקשר בין עסקים, אמון, שטיח משובח, אימון עצמי, אנשים שמעניקים. לקבל ולפרגן לעצמינו משהו נחמד לחורף 2008.

קר שם בחוץ
נכנסתי רועדת לחנות, רטובה משבר ענן. מדפדפת בין השטיחים התלויים, מתבייתת על השוקולדה, אבל המחיר

אמון בעסקאות
הסרתי את עייני מהשטיח. הבטתי לכיוון הנכון וחייכתי. תומר, נשבה בקיסמה של גומת החן שלי והציע: "קחי הביתה, תפרשי בסלון ותחליטי. תאהבי? תתקשרי. לא תאהבי? תחזירי".
לא ביקש ערבות, ולא פרטים מזהים פיננסיים, בקושי מספר טלפון. שלפתי כרטיס ביקור (הרי עסקים מזמנים עסקים).
כעבור 15 דקות גררתי על כתפי מהרכב ועד הבית, בין טיפות גשם מרוצות שוקודלה 
ע נ ק  י ת   מגולגלת. דקותיים אחרי, הבנתי שאבוד לי. סופשבוע שלם המרחב החם-חום-שעיר התמלא בכריות, פוכים עבים, ספרים, לגו ומנדרינות כתומות בוהקות שצבע החום ברקע החמיא להן מאד.

אמון ממגנט אמון
תומר היה מלא אמון והדבר הקסים אותי, גם אם מדובר במלכודת שיווקית. אהבתי את הרעיון: להתנסות באמת ורק אז להכריע. כמה פעמים בחיים ניתנת לנו ההזדמנות לעשות, לחוות ורק אז להחליט?
דומה מושך דומה. שפע חובר לשפע. ברגע שהחלטתי "ללכת על זה", תרתי משמע, למעלה נחרץ הדין למימון העניין. בין גמיעת ספל תה לקקאו (על השטיח, כמובן) מצאתי רגע להציץ לתוך מעטפה שמנה שקיבלתי מתנה משני אנשים יקרים. אשרי (ואשראי) המאמין: מה שציפה לי שם הוא בדיוק על השקל הסכום שתומר נקב לאחר הנחות.

האימון לעסקים, לאנשים ולכל מי שמוכן להתאמן באמון
מהיום ועד תמיד תמיד תמיד:

  • מה בדיוק אני רוצה – שיהיה ברור כשמש (בכל עונות השנה)
  • באמת מגיע לי?
  • צעדים לברור, איסוף נתונים
  • להתביית על המטרה
  • לבצע ויהי מה, אם יש תקופת התנסות, להסכים לה
  • להסכים לקבל מאחרים (סיוע, הדרכה, מימון ותמיכה)
  • להאמין שהמוצר (שטיח, שירות, מערכת, בית וכו') אכן יענה על ציפיותינו
  • לאפשר "לו" להיות כזה !!!..להשתרע בכיף ולהינות מהיש.

התובנה השניה עם פלי הנמר "אנשים ומחשבים"

שנים שאנו רוצים לעשות דבר-מה..ומתעכבים. התחלנו סוף-סוף בעשייה והיא איטית להחריד. מה עוצר בעדינו? תמיד מדובר "בשד" פנימי, תפיסת-עולם, אמונה, ניסיון לרצות. פלי הנמר מתאר זאת בכינות מרגשת בתובנה השניה.

להיפגש ולקבל כוחות

למעט מאד פגישות בחיי ציפיתי כמו לזו עם הנמר. 
עם האנרגיות שיצאתי ממנה יכולות מעט מאד פגישות להתחרות. עשרות נמרים היו שותפים לפגישה. אלו נחו על המדפים, מצפים לזברה או ג'ירפה, מאזינים בשקט פראי לנמר על שתיים שיתבטא. מעבר לפגישת סיעורעיונות, זכיתי בכינוי "שרונמרה".

"הטאו של הנמר", מאת פלי הנמר –  להיות יזם, מנהיג, חולם, זורם, לוחם

אם מהרמוני רואים רצועת ים טורקיז, אז ממשרדו של האיש שמגדיר את עצמו "שוחר אוניברסיטת החיים" המעורר ועוזר פרוש הים-התיכון ועוד אוקיינוס אינסופי של יוזמות, הזדמנויות ומרחב לביטוי כישורי חיים.
פלי פלי הנמר, נשיא אנשים ומחשביםהנמר מביא בספרו הנמרי הקטן (בגודל) והענק בהשראתו "הטאו של הנמר"
את תמצית אמונותיו: איך להצליח לשלב את מה שאני עושה עם מה שאני אוהב.
הנמר על שתיים מיישם זאת שעה שעה בדרכו הייחודית מלאת החיוניות.

 חזון אישי מעודד למיזוג (אינטגרציה) בין אהבה (תשוקה) לרצון (בחירה)

המוטו של שילוב האהבה עם הרצון והעשייה הוא גם מאבני היסוד של חזון אישי.
הבוקר, לאחר שיחה ארוכה עם חבר הנפש י.ר. בנושא של מה באמת חשוב בחיים שלנו, ועל שיחות רבות וארוכות שיש לי עם אנשים משתוקקי חיים וכתיבה (י.א וגם אלה גבאי ורבים אחרים), החלטתי להעלות את התובנה השניה. וכך כותב פלי הנמר, מייסד אנשים ומחשבים תקשורת ואירועים טובים בספרו "הטאו של הנמר":

התובנה השניה:…

כדי להצליח, מספיק להתבטא. לא צריך להוכיח

"לאחר שהתובנה הראשונה הבהירה לי
את המטרה שלשמה אני כותב את ספרי,
הרי שהשניה פתרה לי את החידה
למה אני כותב את ספר הנמר.
מה דוחף אותי לכתוב.
אני כותב כי אני רוצה להתבטא.
אני אוהב להתבטא. אני "מת" להתבטא.

ומה עד עתה הייתה הסיבה
לכתיבה ספר הנמר?
הסיבה שלא הביאה לתוצאה?
כנראה הרצון להוכיח.
להוכיח שאני טוב,
יודע וחזק ויכול לכתוב ספר
טוב יותר מספרים אחרים.
אני טוב יותר
ואני מוכיח את העולם בספרי הנהדר.
אבל מה לעשות…שקשה למדי להוכיח
שאתה מחברו של ספר טוב יותר
כשטרם כתבת ספר בכלל…

את התובנה השנייה,
שזמן רב ידעתי עליה
וגם כתבתי אותה,
אך, טרם הטמעתי,
כך הגדרתי:
כדי להצליח, מספיק להתבטא.
לא צריך להוכיח.

כאן אני מתגלח על זקני.
כי אני עצמי רציתי, כנראה, להוכיח ולהצליח.
רציתי להוכיח לכולם ולעולם שאני צודק?

שהתיאוריה שלי נכונה יותר.
שהרעיון שלי מקורי.
שאין כמוהו.
שאין כמוני
.
והתוצאה – אי הצלחה.
את הספר לא סיימתי.
רק כשהשתחררתי מהרצון להוכיח
והרגשתי שאני רק רוצה להתבטא…
או אז התחלתי לסיים את ספר הנמר.
זה שאתם קוראים אותו עתה".

תודה ממני, שרונה, ל- The Tigerman

ולשלומית בונה סיסמא הרעיונאית והקופירייטרית של הרמוני
ולעוזי מירון איש יוזמות ועסקים
שניהם – נמרים בזכות עצמם.
מי שהשתתף באירוע חנוכה של הרמוני אליו הוזמנו כל לקוחות החברה "כ-נס חנוכה" זכה לשמוע את שלומית ואת אילה רז, ועל כך בפוסט נפרד.

ובינתיים:
לתגובות לפוסט "התובנה השניה של פלי הנמר" כתבו ונפרסם באתר

לשליחת דוא"ל להרמוני info@harmony-vision.net

לקבלת מגאזין אינטרנטי VisioNews הקליקו כאן להרשמה

לבמת חזון – במה לאנשים מגשימים

לשבור את הכל(ל)ים – חלק ב': צייר לי חזון

פוסט זה הינו המשך של: "לשבור את הכל(ל)ים – חלק א': צייר לי חלום"

מוח משולב

כ-90% מהאוכלוסייה "נותנת" למוח השמאלי להוביל. פרופ` מרים פאוסט מהמרכז הרב-תחומי לחקר המוח,אוניברסיטת בר-אילן מביאה במאמרה "המוח הימני ויצירתיות " מן המחקרים האחרונים: "כאשר … צריכים להבין משמעויות של משפטים … המעבירים מסרים בעזרת צרופים מקוריים, בלתי-שגרתיים של מילים היה יתרון גדול למוח הימני. מדגיש גבריאל רעם, חוקר, מרצה ועוסק בתקשורת בלתי מילולי: ."הצד הימני עוסק ביצירה של שפה ותובנה כדי שתתאים לחוויות חדשות. וזאת לעומת הצד השמאלי של המח העובד על התאמה שטאנצית של תוויות מן העבר דרכן אנו 'רואים' את החוויה החדשה".

מי תרצו שיוביל את תהליך פיצוח חזון העסק שלכם, את התוויית היעדים ומימושם?

המוח השמאלי המורגל ב: Copy ו- Paste? או הימני שיתנסה ביצירה ויביא את הדבר האחר? הפעילו את המוח הימני בכל יצירה שתגרום לכם הנאה. צפו להפתעות. הפעילו את שתי אונות המוח במקביל והשתאו מן ההכוונה שתגיע. הפעלה מקבילה יכולה להתרחש ע"י ציור בשתי הידיים בו זמנית.

החברים התיישבו, מרוככים מתמיד. כל אחד מחובר בחיבוק ליצירתו הטרייה. הרכות שעל פניהם מילאה גם את ליבם. העברתי ביניהם חפיסת קלפים "רוחניים" והם טרפו אותם כאילו מורגלים לערבב ולשלוף קלף, לפני בחירת מועמד לתפקיד. המתנתי בקוצר רוח לקריאות הפליאה שלהם.

רואים 6:6

המסע שלנו בחיים מעלה הרבה אבק לאוויר. להבדיל מרכב שטח המעיף את האבק לאחור בעודו דוהר קדימה, אנו שועטים ומעלים אבק על עצמנו. האבק מטשטש את המטרה וגרוע מכך מסתיר את עצמנו מפנינו. רק כשנסכים לעצור, ישתכנע האבק לנחות אל מקומו, האוויר לשוב לקלילותו והראות לצלילותה עד האופק. כדי להגשים חזון יש לראותו בחדות. דרך מהנה היא לחוות תהליך של Visualization : הדמיה מונחית או עצמית ואינטואיטיבית.
את מה שראו עינכם הפנימיות, העבירו ביצירה ובמשחק דרך כלים חווייתיים חדשים: ציור, כדרות, טוויה, תנועה, ריקוד, ניגון, אפייה ועוד.
מקמו את היצירה סמוך אליכם.
העיניים החיצוניות תצפנה ביצירה שוב ושוב, המוח יקלוט, ישתכנע ויממש שאיפות הלכה למעשה.
אם ציור נשמע מלכלך מדי, תוכלו לקפל ניירות לאלף עגורים. על פי מסורת האוריגאמי היפנית, קיפול של אלף עגורים מאפשר גם הוא הגשמה של משאלות.

ה"וואווו" לא בושש לבוא: "איך הקלף דומה לציור שלי" או "רגע, זה מסביר לי משהו". ואז מגיע השיתוף הגדול. כאן כבר אפשר לראות מי באמת השתחרר מצה"ל או מי עדיין מצדיע לכללים. עת הוידוי הגיעה וכל אחד בתורו מספר את שראה בהדמיה, מציג את ציורו ואת הג'וקר שזכה לו. זוהי גם עיתה של הקשבה, שקטה ומאפשרת.

נקמה מתוקה

"לא ככה מציירים ג'יראפה". פסקה מורתי . אז הפסקתי לצייר. זה היה בגיל חמש.

שנים חלפו. היום אני מנחה ב- ZOA (בית ציוני אמריקה) קבוצת מנהלים מאחד הארגונים הפיננסיים הבכירים במשק הישראלי. גוון הפיסטוק שעל קירות האולם הלם את נושא המפגש "פיצוח חזון אישי בעסקים". חזרתי לצייר, ציור בשנה. ציור שמתגשם.

בלילה כשאורות המכוניות מסנוורים, יצאו בעלי התפקידים מהמפגש עם כיוון צלול וממוקד. בין טיפות גשם חדשות שניקו את האבק צחקו ורצו אנשים עם חלומות מחודשים: "רק שהגשם לא ימחק לי את החזון". בד הציור, עליו כה שמרו כעת, ידע שמחר יביט מהקיר בבעליו החדשים עד שתופח בו עצמו רוח חיים.

את פסק הדין של מורתי ניתצתי. אילו כל(ל)ים מוכנים אתם לשבור?

שני, ציירת תמונות חדרי ילדים ונוער
(דוא"ל ששלחה אלי נחנכת ב"חזון אישי" לאחר תרגול הדמיה וציור בבית):
"הי שרונה, עמדתי מול הציור שלי. לקחתי צבע שאני הכי אוהבת ונראה הכי לא מתאים ושילבתי בציור. ההתחלה – נראתה מדהימה. הכנסתי את הצבע למקומות שהכי לא התאימו צירפתי אותו לאזורים בציור שנראו לי ככאוס אחד גדול. הסתכלתי – נראה זוועה. התחלתי לרוץ עם צבעים אחרים. הסתכלתי על הציור הבנתי למה אני כל הזמן נאחזת מול הציור – עדיין לא הצלחתי להכניס אותו ממש לחיים שלי. המשכתי לצייר. דרך הציור הבנתי שכרגע קשה לי להכניס את החיים שלי למסגרת. אני צריכה להסתכל עליהם בצבעוניות כוללת. הסתכלתי על התמונה שלי לא ידעתי איך להמשיך. כל הצבעים נראו לי ככאוס מטריף. מאיפה אני רוצה להמשיך? מלמטה למעלה? מהצד? מאיזה צד? החלטתי – מלמעלה לאמצע. לקחתי את כל הצבעים שאני הכי אוהבת שפכתי אותם לקערית ועם המכחול העברתי פסים מלמעלה למטה למרכז. זה החיים שלי מה זה חשוב מאיזה צד? זה החיים שלי. סיימתי פסעתי לאחור והסתכלתי. בחרתי בצבעים שאינם בהירים, אלא בצבעים חזקים. התמונה צבעונית. כרגע היא נראית חזקה. אפילו המקומות שלא צבעתי משתלבים בה. היא לא מובילה לכלום היא רק מראה לי את עצמי כרגע."

על שבירת כל(ל)ים נוספים בנושא ארגז כלים אפקטיבי לפיצוח חזון ולהגשמתו תוכלו לקרוא במאמרים הבאים.

מקורות נוספים:
פרופ' מרים פאוסט "המוח הימני ויצירתיות"
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-4679-00.html?tag=12-36-03

גבריאל רעם "לראות את העולם דרך המוח הימני"
"הנסיך הקטן": אנטואן דה סנט-אכזופרי

תרגיל 5 באימון עסקי: יום לניהול עצמי

"גול עצמי" קוראים למה שאני עכשו הולכת לעשות. אבל זה קורה גם לשחקנים הכי טובים. אז הסיפור הולך ככה:

"זוג הורים הולכים לרופא סיני עם הבן…". התחרטתי.
מי שיבקש יקבל במייל את ההמשך. בכל מקרה, הפואנטה היא שאת הדבר הבא, אני מציעה רק מאחר ומיישמת אותו בעצמי.

קבעו יום בשבוע המוקדש כולו לניהול עצמי.

בשאר הימים אתם נושאים בגאון (ולעתים בלית ברירה) את כובע המבצעים. אם אתם בעלי עסק עצמאי אתם לרוב נושאים מספר כובעים ובכל יום אתם משמשים הן כסמנכ"ל השיווק/ הכספים והפיתוח של המוצר. ולעתים בנוסף להכל אתם בעצמכם המוצר.
התוצאה היא שלא נותר לכם כל פנאי – לתכנון לטווח רחוק, לראות את הדברים במבט על, לקבל רעיונות חדשים…אתם כל הזמן ב- Doing.

קבעו יום אחד בשבוע. שבו אתם עם עצמכם:

  • בוחנים את התוכניות אם כבר יש כאלו
  • מעדכנים לוחות זמנים ותחשיבים
  • מבררים אם אתם אכן מתקדמים בכיוון הרצוי
  • אוספים פתקים, מקלידים משימות למחשב ע"פ קטיגוריות
  • ועוד…

יום שכולו לארגון עצמי, לאיפוס המערכת, רעיונות, תכנונים וכל מה שיעלה.

בשאר הימים לכו ע"פ המפה המעודכנת שהיתוותם.
כשמחדשים את המפה לעיתים תכופות השטח הופך להיות ידידותי ומסביר פנים.

 אזהרה: לא להתמכר לתכנון ולניהול העצמי. חשוב גם לממש.
נהלו את היומן יום בשבוע ובשאר אפשרו לו לנהל אתכם באפקטיביות.

בהצלחה. 

לתגובות באתר על הפוסט

לשליחת דוא"ל

לסרטו הוידאו – מפגשי חזון אישי – החוויה ומשובי משתתפים

תרגיל 3 באימון עסקי: לעקוץ(ף) את הפקק

התמקדו במה

במפגשים האישיים והקבוצתיים של חזון אישי אני אומרת ללא הפסק וללא רחם לאנשים: "הפסיקו לחשוב על האיך התמקדו במה":
מה אני אוהב, מה אני משתוקקת לעשות, ממה אני בעיקר נהנה, במה אני חזקה ומוכשרת, מה הולך לי בקלות ואני רוצה לעשות, מה אני רוצה להוביל/ לקדם בחיי, באיזו מציאות אישית-עסקית-מקצועית-משפחתית אני רוצה לחיות, מה אני רוצה לראות לנגד עייני (מלפני ומצדדי) עוד שנה, שנתיים וארבע.
מה? מה. מה!
האיך – מבלבל. האיך-מאיים. האיך-מסרס, מנטרל ומשבש.

דוגמאות למכביר

"רוצה לכתוב ספר..אבל איך אני אעשה זאת. רוצה לקחת חופש…אבל איך אני יכול להרשות לעצמי..רוצה ללמוד/ להקיף את העולם/ להתעשר…אבל איך עושים זאת..אני לא רואה דרך..אז אני אעכב את המה עד ש…אצא לפנסייה/ עד שאסיים את העבודה/ עד שאנקה את השולחן"

המה – מרגש, מעודד, ממנף לפעולה ומניע להשכים בבוקר, לנער את השמיכה ולעשות ו…להיות ב"מה" וב"מי" האמיתי שלי.
האיך – מעלה את "האני האחר" את החשש, הפחד, את הקולות הפנימיים, את הדפוסים וההגנות. התמקדו במה. ותעשו למען המה.

חזון אישי = התכוונות אפקטיבית

מה קודם ואח"כ נוצר האיך – זו יצירת כוונה, זו התכוונות אמיתית.
עיסוק יתר באיך (למי שלא מנוסה) יוצר פאנורמה צרה המעכבת.

  • רבים לא יודעים להשיב על המה (ראו רשימה לעיל) מאחר ופיצוח המה תובע עבודה אישית פנימית וכנה.
  • רבים יודעים להשיב על האיך של אחרים (חזקים בעיצות).
  • לגבי האיך שלהם עצמם תנתן תשובה אחת ברורה חד-גונית: "כך צריך לעשות" הססני
    וזו הפואנטה – וזו החגיגה – האיך הוא ספקטרום רחב מאד וקורה לעיתים מאליו ובדרך קסם (כאשר ה"מה" מובהק).

כאשר ה"מה" מדוייק, ממוקד, צלול ומסונכן עם ה"מי" שאתם
לאיך יש אינספור תשובות/ דרכים/ חלופות, צורות וחיים משלו.
ולמי שזקוק להרחבה קלה – ניתן לממש את המה בקשת מדהימה של דרכים:
מימון אישי, מימון חיצוני, שותפות, דרך ישירה, דרך עוקפת, מטוס, קלטת, וידאו, וידאו קונפרנס, סדנה בחוג בית, הרצאה בהיכל תרבות ועוד ועוד.

לעקוף(ץ) את הפקק של האיך (לאן).
דוגמא פשטנית אבל בכל זאת חיה. דוגמא שמביאה אותי מדי בוקר לצחוק, לשחוק: הכל עניין של דרך חשיבה/ נהיגה/ התנהלות. מה- לאן אני רוצה להגיע בבוקר?
בדרכינו לבי"ס בפניה שמאלה מצומת בית אורן לכיוון צפון לתוך כביש 4 יש פקק.
קלטנו את העניין. כמה פעמים צריך להיות בפקק בכדי לקלוט שהוא פקק?
אפילו לא פעם אחת!
אתה מתקדם לפקק ומריח את הפגוש של המכונית האחרונה פולט עשן עצבני. אז פנינו ימינה (הפוך!!!) לכיוון דרום, לכיוון עין הוד. שם באופן מסודר עושים U Turn וחוזרים צפונה למחוז חפצינו. תמיד לפני הפקק אני סופרת רכבים. צורבת לי במוח את צבע המכונית התקועה. וכעבור דקותיים (אם זוכרת) כשאני משוחררת מכל פקק, מנופפת לה לשלום וצופה שהיא תמשיך לפלוט שם בצומת הפקוקה לפחות ב-4 דקות הבאות.

אף-פעם לא הבנתי את המונח "פקק" בהקשר של רכבים.
כן, צופה מדי בוקר בפקק של אנשים.

למען השקיפות המלאה
הבוקר ציינתי לפני: "הנהג במכונית הירוקה הוא האחרון בפקק".
פניתי ימינה (הפוך). עשיתי את ה- U Turn רחב, חלק וזהיר.
כשחלפתי על פני הצומת נמחק לי החיוך. הירוקה לא היתה שם.
כתחליף ניצב שם שוטר מתנדב בשר ודם שדאג לשחרר את כל חבריו לשכונה ולהגה. והצומת הייתה ריקה מרכב ומאדם.

סרטון מרגש על מפגש חזון אישי וקורות המשתתפים כעבור שנה

היום שלך יראה אחרת לגמרי

סיפרתי לרן על אהבתי לים. סיפרתי לו (כמעט) הכל.

כאחד שמעביר ארגונים טרנספורמציות הסכמתי לא רק לספר, אלא בעיקר להקשיב לו. שיתפתי אותו שהים עבורי הוא מקום לנשום, לראות רחוק, להלך לפי קצבי, לנשום עוד, לטבול, לשחות, להזדכך.
ים עם תי

"אז תתחילי כל בוקר עם הים" אמר.
"אבל מה עם העבודה?" שאלתי. תמהה על כך שאדם כה מעורה בעסקים, משימות והספקים מעז להציע לי לבלות עם עצמי ולנשום ים, להדביק חול לשערותיי ולהטביע סימני כפות רגליים בחול רטוב והדוק.
"כמה זמן לוקח לך הים"? שאל בענייניות מעשית משולבת בחיוך אכפתי.
"שעה ורבע הכוללת נסיעה הלוך חזור, הליכה בחוף, שחייה, שאיפות ונשיפות מול האופק" עניתי. "זה המון אם לוקחים בחשבון את כל מה שממתין לי במשרד" הדגשתי, מבקשת להישמע עסוקה ומכאן חשובה.

"כן" השיב. "אבל, שרונה, אם תתחילי עם הים, כל שאר היום שלך ייראה אחרת לגמרי".
ואכן.

עברו שנים מאז אותה שיחה קטנה. אני כותבת לכם כאשר שיערי חפוף, נקי, רטוב והדוק בסיכה.
שזופה. מספיקה (לעיתים) בשעתיים את מה שניתן בשלוש. והעיקר – נושמת ושמחה.

נפגש בים?
אני מוכנה לקיים בחוף הים פגישות בוקר של חזון וגם "חולין".

ובעיקר, מזמינה אתכם לכתוב כאן "אני מתחיל/ה את הבוקר שלי ב….., כדי שכל שאר היום ייראה פנטסטי".

(לקפדניים ביניכם, הצפרדע באה אח"כ ….)

 ואולי אין זה מקרי שהמילה ים מוכלת במילה יום.
בתמונה: הכלבה תי – ליווי נאמן בים וביבשה. חוף דור שהותמר כעת בחופי עתלית.

להתייחסות באתר

לשליחת דוא"ל להרמוני

לצפייה בסרטון, הורדת שאלונים מקצועיים ופרטים אודות מפגשי חזון אישי

לבלוע צפרדע יומית

בסך הכל אני מאד אוהבת את החיים.
יש כמה דברים שבכל זאת מעיבים וממתינים לסוף היום, לסוף החודש, ונשארים שם…בסוף.

בכניסה לגינה שלנו עץ פיקוס ענק תחתיו צפרדע ירוקה.
צפרדע מפלסטיק. טען אותה בבטריות והיא תקרקר למענך.
לעיתים, לפתחו של יום גדול אורבת לנו צפרדע. צפרדע אמיתית, אפרפרה המלווה אותנו בנאמנות בקרקוריה בכל אשר נפנה.

צפרדע בגינה

המנוסים גורסים שבכדי להיות אפקטיבי, עליך קודם כל להיפטר מהצפרדע.
בלעו צפרדע ביום: התחילו במה ש"צריך" (בכל המשימות שכ"כ קיוויתם שייעלמו בעצמם בביצה מבלי שתגעו בהן).
בלעו את הצפרדע, ואז עם שוך הקרקורים, תזכו ליהנות מהשקט ומפרחי הלוטוס הורדרדים שיעלו מן הביצה. והרי לפניכם יום פנוי וחביב לעשות את מה שבאמת חשוב לקידום מטרותיכם.

צפרדעים מפורסמות (רשימה לא אקראית):

1. גלשו בחשבון הבנק, בדקו יתרה, עדכנו נתונים, אולי תגלו שמפעל הפיס סו"ס נזכר להפקיד ההמחאה המיוחלת.
התמודדות עם אי הנחת (והנוחות) בגלישה בין נבכי שורות העו"ש/ פק"מ/ השקעות, תהפוך להרגל שיהפוך לתחושת שליטה ומכאן לקבלת החלטות פיננסיות מעמדת ידע עדכני.
2. התחילו את היום במחווה לגוף. מה דעתכם על 3X30  כפיפות בטן (ול-2 אחי, אני יודעת שאתם עושה הרבה יותר…רואים).
3. בצעו את השיחות/ כתבו את המיילים/ הפחות מלהיבים של היום וסגרו עניין. שיחות שיווק, מכירה, גביה, פיטורין (מחקו את המיותרים).
4. סדרו את שולחן העבודה אחרי… כך הוא (השולחן) יסביר לכם פנים בבוקר.

ותיהנו יותר!?

לכל יום ולכל אחד הצפרדע שלו.
לעיתים, בלית ברירה זו אותה צפרדע שחוזרת ומקרקרת: "אל תזעיף אלי פנים" ובתחנוניה היא משכנעת:"השקע בי, רק כך תשקיט אותי".

אחרי כמה ימים של כניסה להרגל, עוד תרצו לתת לה נשיקה.

להתייחסות באתר
לשליחת דוא"ל אישי

המוח בשירות העסק – תרגיל 2: הגדרת מטרות-חלק א'

אני רוצה להסביר את העניין של תרגילי מוח ולעשות את זה הכי פשוט שאפשר.
הבנתי שיש המתלהבים מהכתיבה האישית (שלי מגניב) תודה!!
מה לעשות? ישנם אחרים (ישנן בנות ישנן בנות) המצפות לקבל את השולחן ערוך עם כלים שטופים!
הרי הם לפניכם.

תרגילי המוח Brain Gym מהווים ענף קל פשוט, מעשי ומאד אפקטיבי בעולם הקינסיולוגיה. מבחינתי תחום שהוא כולו תגלית. כמה תרגילים ואתם פשוט חוזרים לאיזון.
מדובר לרוב בתרגילי גוף פשוטים – ממש תנועות שגם מי שעמוד השדרה שלו התקשח יוכל לעשותם ולהרגיש אח"כ אחרת.

איך כל זה קשור לחזון אישי? קשר והדוק ביותר.
א. בכדי לראות את החזון ובודאי שבכדי לפצחו ועל אחת כמה וכמה בכדי להגשימו חובה עלינו להיות באיזון גופני-רגשי.
ב. גישת תרגילי מוח מעניקה כלים מצויינים להגדרת מטרות לכל תחום ובודאי לתחומים עסקיים.

ניהול עסק הינו דבר שמתברר למרבית האנשים כמורכב. תכנון וניהול החיים הינו פאזל שלא ברור אם יש בידינו את כל החלקים. תרגילי המוח יכולים לסייע באיתור חלקי הפאזל והרכבתם:

  • לאחד יסייעו תרגילי המוח בהתארגנות טובה יותר ל "הרמת טלפון" לקביעת פגישות וקידום המכירות.
  • לשני בארגון וביצוע המשימות למשך היום.
  • לשלישי לפני שיחה שעצם הרעיון לקיימה נוסך בו מתח רב ולגלות שכמה תנועות פשוטות הופכות את השיחה לקלה ומוצלחת.
  • וכמובן ניתן לתרגל אחרי מצב לא נעים שהותיר בנו מתח רגשי ומחשבות מטרידות.
  • מה עוד שלרוב המצבים שלעיל מתרכזים כולם בכ"א מאיתנו.

תרגילי מוח מציעים אינספור תרגילים פשוטים ואפקטיביים. את התרגיל הבסיסי של שתיית מים מפוסט קודם יישמתם? תרגלו אותו כעת.

הפעם, אתחיל להרחיב לגבי הגדרת מטרה ואז נצא להפסקת פירסומות ואשאיר אתכם בטיפה'לה מתח (אפרופו) כדי שממש תבקשו תרגיל לאיזון או פוסט נוסף בעניין.

טוב, יש לי 8 דקות כי הבטחתי לעצמי לסיים עד 22:00

הגדרת מטרות ע"פ תרגילי מוח:

  1. על המטרה לענות על חפץ חיים
  2. משפט המטרה יתחיל במילים: "אני רוצה…"

 לפי סעיף 1 שלעיל: כדי שמטרות חשובות תיושמנה עליהן להיות מוגדרות ע"פ 4 קריטריונים (המפורטים להלן) וכמובן בליווי התרגילים עצמם.

1. ח = חיובית
על המטרה להיות מנוסחת באופן חיובי Positive
במקום: "אל תצעקי עלי"
עדיף: "אני רוצה/ מבקש שתדברי אלי בשקט".
במקום: "אני לא רוצה להגיע ליתרת חובה בבנק"
עדיף: "אני רוצה להיות ביתרת זכות בבנק" וכו'.

2. פ – פעילה
על המטרה להיות פעילה, כלומר: ישימה כאן ועכשיו = אופרטיבית.
מעוניין לטפס על פסגת האוורסט? זו מטרת-על ולא מטרה בחפץ חיים. יש למטרה זו לגיטימציה, אולם, בכדי שתתממש יש להגדיר מטרות אחרות ע"פ חפץ חיים ואז תרשם מטרה כמו: "אני רוצה לבנות כושר (לפרט כיצד..ומתי…..) כדי שאהיה כשיר לטפס על …" מטרה כזו ניתנת ליישום באופן מיידי.

3. צ = צלולה ובהירה לכל מי שיקרא אותה (במיוחד ילד)

4. חיים = מטרה שמעוררת בך שמחת חיים, חדווה, תשוקה

ומכיוון שהמטרה שלי לסיים בשעה 22 אפרט את סעיפים 3 ו-4 יחד עם דוגמאות "נקסט טיים"

בינתיים לילה טוב
"אני רוצה לישון הלילה 8 שעות טובות בכדי שמחר אתעורר רעננה ליום פורה ושמח".

שלכם,
שרונה

בהמשך תבינו שעדיף לפני הגדרת המטרות הראציונאליות לעשות כמה קווצ'ים (כמה תנועות של תרגילי מוח) ואז לשבת ולכתוב. התוצאה תהא הרבה יותר מהירה ופורה.

רגע של כינות: סיימתי לכתובת עד השעה 22, חברה התקשרה, דיברנו, העליתי לאתר ואז שיפצרתי טיפה. השעה כבר לא 22, זה מה שקורה למי ששכחה לעשות את חפץ חיים כתרגילי גוף ורק רשמה מטרה מילולית. וזה כל ההבדל. אז בפעם אחרת נעבור גם על התרגילים. לילה טוב.

תרגיל 1 באימון עסקי: קבלת החלטות בצומת

אני נוהגת הרבה, חורשת את הארץ.

יכולה ברגע זה לקום, לקחת בגד ים, משקפי שמש, בקבוק מים קרים, מפתחות אולי גם סלולארי ולנסוע לנקודה הכי… הכי דרומית/ צפונית/ יפה/ מרגשת. אני יודעת לקרוא מפות ושלטי הכוונה. אני יודעת לזהות את תחושת הבטן שלי שמכוונת היכן לשנות כיוון ולעקוף פקק מיותר.

אבל, כשאני נחפזת, אני שוכחת את המים בבית ודוחה את העיון במפה ל"זמן רמזור". כשאני נזכרת שאת "תחושת הבטן" שלי שכחתי מאחור, כבר מאוחר מדי.

בצומת, אני מנסה לנחש האם הפנייה שמאלה תוביל אותי לדרך הקצרה לערד או להמשיך ישר לדרך הארוכה, אך בטוחה ומהירה יותר. אני לא עוצרת, אני לא שואלת אף-אחד, מה שיהיה יהיה. תמיד הגעתי בזמן. לא בזמן המיועד, אבל ממילא לא התחילו בלעדי.

לא החמצתי אף טיסה, לא איחרתי ובוודאי שלא פספסתי שום אירוע מכונן בחיי (גם לא את הלידה שלי ושל ילדי). אבל ספק אם המחיר ששילמתי על השעטה בדרכים, על הלחץ בבטן, על העורף שמתקשח מהמתח "האם אספיק להגיע" היה שווה.

בכל פעם נשבעתי מחדש: "די!!! בפעם הבאה אצא מאורגנת". האומנם? האם אכן ניתן בחיים הללו לעשות "הכול כמו שצריך", להתארגן מראש, להכיר לפני כל נסיעה מה בדיוק צפוי: גיא או הר, תמרור, או מכמונת? החיים דינאמיים. ההרים הפכו לכביש 6. כל מישור התחפש לקניון. והשלטים? הם ממילא לא ניצבים במקומם. אנשים בכלל ואנשי עסקים בפרט מצפים למתכון: "בהגיעך לצומת בחיים העסקיים: "עשה ואל תעשה".

לי חשוב שלא להציע Manual, אלא ארגז כלים אפקטיבי המותאם אישית.

המסרים והכלים המוצגים כאן הם בעיני בין החשובים הקיימים, בני-דודם יגיעו בהמשך. כשיש לאדם ולעסק חזון ומטרות-על ההגעה ל'צומת החלטות' כבר אינה מאיימת, היא הופכת להיות הזדמנות לקפיצת מדרגה (ולמומחים שביניכם – לקפיצה קוונטית). בהשראת החזון ניתן לחוש יותר בביטחון את הכיוון הרצוי. אין בלבול. יש אפשרויות. קל יותר לבחור ובהמשך להישאר שלמים עם הבחירה, גם אם יעלו קשיים.

בדינאמיקה הטבעית של החיים אנו מגיעים לצומת מספר רב של פעמים:

  • לקראת התרחבות עסקית או הרחבת המשפחה.
  • רגע לפני פריצת דרך מקצועית ואישית.
  • לקראת שינוי מכל סוג.
  • וכמובן במציאות של קושי ומשבר.

בצומת אנו תוהים: "לאן פנינו מועדות", נזהרים מטעויות, חוששים מהבלתי צפוי ש"אורב" מאחורי הסיבוב. עצם המפגש שלנו עם הצומת מלחיץ ועשוי להתיש. מהי ההחלטה הנכונה? והאם בכלל יש כזו?

  • התמונה המליאה: היכולת לראות את התמונה השלימה והכוללת לכל אורך הדרך עוד בטרם המפגש בצומת, חוסכת בצמתים ובמחלפים אנרגיה מיותרת. אנרגיה זו תושקע באפיקים מניבים יותר של יצירה ועבודה מעשית.
  • הרשו לעצמכם להיות בצומת ולהקשיב. משהגעתם לצומת קבלו את המצב. התמסרו להרפתקה המורכבת, מאתגרת ומרגשת ששמה חיים.
  • ניתן מדי פעם להציץ בשלטים ובתמרורים למשל: ימינה- להרחיב העסק, שמאלה – לצמצם, ישר- להמשיך כתמול שלשום.
  • המציאו שלטים. הסכימו לעצור רגע קט לפני הפנייה בצומת לעצור ולהקשיב לבטן. ואז – במקום לבדוק מה כתוב על השלטים (קרי, המציאות הקיימת)- כתבו את השלטים! היו יצירתיים, הכינו שלטים חדשים משלכם.

ואני?

אני מוכנה לעצור גם בצומת וגם בצידי הדרך > אם בסוף (ורצוי היום) נגיע יחד לפסגה.

אני מוכנה לרכב על חמור או/ו סוס > ובעיקר לשבת בתא הטיס.

אני נכונה לנהוג אחרי מישהו (שסומכת עליו) > בתנאי שלרוב אני אוביל.

בעיקר אני מזומנה להחליק פנימה לתוך תא הנהג, לעצום עיניים, להתכוונן בתוכי ולקחת את הפנייה. ובסוף לפקוח עיניים ולהתפעם ממה שמתגלה. טוב, אולי אני פשוט מכורה לאדרנלין!

לתגובות על המאמר לחצו כאן

מפגשי חזון אישי – בקרוב