כל הפוסטים מאת visiontogether

קוסמת לאנשים - מעניקה אומץ לחלום וכח להגשים

משמינה מנחת

יש תקופות שאם לא נעשה ממש כעת בדיוק את מה שנכון לנו, אז ספק אימתי הדברים יתרחשו.
באחת הסדנאות שלי הצהיר אדם בכיר בתפקידו, מהנדס שכל שאיפתו מגולמת ומנוסחת כך:
"יציאה לסרט טוב לעיתים קרובות לבד או עם בת זוגתו". הוא נשבע בפני ובפני חברי הקבוצה שעד השבוע הבא יצא לבילוי הוא עם עצמו. לא היה לנו ספק שהבליין יגשים את ייעודו. יש הצגות יומיות, יש אחהצ וגם בחצות. הזדמנויות יש בשפע וגם מגוון של תוכן. כעבור שבוע הסתבר שמה שמאד ברור לנו לא ברור לשואף עצמו. שמענו את כל הסיבות "למה זה לא קרה…"

מה שמעניין שהן היו אותן סיבות מדוע מזה שנים "זה" לא קרה לו. לאחרים כן! לו לא!

כך שאפילו הסיבות לא התחדשו.מיזם האימוץ - צילום מסך

מדוע ולמה אני מספרת את כל זה?
כי כבר שנים אני זוממת להקים את מיזם האימוץ מרכז הדרכה למשפחות מאמצות – מאמצות ילדים. בארץ כ- 10,000 ויותר ילדים בסיכון חלקם מוצאים מהבית ונמצאים במסגרות. חלקן הזעום "זוכים" לצו משפט ומקבלים את הגדרה של "בר אימוץ" סה"כ מדי שנה מאומצים בישראל כ-100 ילדים ועוד כ-100 ילדים המגיעים מעבר לים דרך אימוץ חו"ל. מרבית ההורים שואפים לילד תינוק. אך, ישנם בארצינו ילדים בני שנתיים-ארבע-שש-שמונה ואפילו עשר ויותר שהמדינה החליטה שהם ברי אימוץ. אלו נמסרים להורה יחיד המעוניין לאמץ. זוגות לרוב מאמצים תינוקות…
רקע קטן וקצר על המצב בארץ. כאשר המספרים משתנים לעיתים – פחות/ יותר אימוצים מחו"ל או מהארץ. זה לא משנה איך מסתכלים על זה המצב עצוב, עגום. קהילת הטישיו.

לפני שנים הבנתי שחייבים להקים מרכז הדרכה אינטרנטי שישמש את קהילת האימוץ – ההורים, הילדים, הבוגרים ובקרוב גם את ההורים הביולוגיים.
עשיתי כך ועשיתי כך והבנתי שכלום לא קורה ולא יקרה עד ש…עשיתי באמת.
הפסקתי לכתוב מסמכים לכל העולם. הפסקתי לדבר על זה, הפסקתי להציג מצגות מעלפות ומאלפות ולכתוב מאפיינים ולהתפאר בטבלאות אקסל. פשוט הקמתי את מרכז ההדרכה למשפחות מאמצות.

אני גאה, ממש גאה לומר שמיזם האימוץhttp://AdoptionWisdom.com הוא הדבר הכי פחות מושלם שעשיתי. אני גאה בכך. אני שמחה על כך שהחלטתי להקים את המיזם הזה ויהי מה. הוא בן שבועיים. וטרם הושק.

חשוב לי לספר לכם, כי כאשר אני מלווה יזמים בקבוצות או ביחידים אני מכירה את האים אימא של הקרביים של העשייה של לפני ומאחורי הקלעים.
אז הוא קיים, עדיין מתגבש, עדיין בפיילוט – ובכל מקרה הוא ראוי להפצה.
להפצה בעזרתכם – גיליתי שאם אתם לא הורים מאמצים או בוגרים שאומצו, אז אתם קרוב לוודאי מכירים מישהו שקשור לקהילת האימוץ. ואם אינכם מכירים, הרי שחד משמעי אתם מכירים מישהו שמכיר. או אולי אפילו אתם בעצמכם שוקלים לאמץ ילד?

מוזמנים

לשתף את הקישור לאתר – מרכז ההדרכה למשפחות מאמצות – לכמה שיותר אנשים
וכמובן לגלוש בו לספר לי איך אתם מרגישים לפני
הוא עדיין תינוקי אבל חכו חכו עוד כמה חודשים הוא יתעגל ויהיה כזה שכל אחד ירצה לחבק.
בתודה מראש לכל מי שיבקש לחבק ולהעניק חסות וגב.

לסיכום, את הפוסט כתבתי כדי לבקש מכם שעכשיו הוא זמן לעשות – זה הכי מדוייק יותר מכל תוכנית שבעולם.
מה הדבר הגדול שאתם רוצים לעשות ומוכנים למענו לצאת כעת לדרך?
ממש עכשיו ללא שהות – רישמו כאן למטה בתגובות. מבטיחה להתייחס.
אשמח לדעת – איך היה הפוסט עבורכם?
וכן זה אפשרי לעשות, לבנות וליצור כאן ועכשיו.

לרקוד את החיים

זה בדיוק הפוך. לא נמתין עד שנהיה שמחים ומלאי חיוניות.
כדי לעשות את מה שנכון ולחיות את החיים עם כל מה שבא לנו ועם כל מי שמתאים לנו, כדי ש"זה" יקרה נתחיל בכך שנעשה את מה שישמח אותנו.
ברגע קשה במיוחד החלטתי לעבור מבירא עימקתא לאיגרא רמה. נזכרתי שיש לי בבית כל מה שאני זקוקה לו.

מכשיר אם-פי של הילד, אוזניות פיוניר של הילד, מוסיקה טובה של ה…
יכולתי להרים את הרגליים על הספה. אבל אז דוקא מהמקום הנמוך הזה טסתי מעלה, כאילו הזריקו לי בוסטר של כספית.

וזהו כבר אף אחד לא יכול עלי. התמונה, הוידאו – המצלימה שאחזתי ביד. אחכ סינכרנתי בין המוסיקה לסרט, כי הרי את המוסיקה רק אני שומעת והסרט הוקלט ללא אודיו. אז אם נדמה לכם שאין התאמה לקצב תאמינו לי שיש, אתם פשוט לא רואים-שומעים.

שימו את המוסיקה הכי הכי. הלבישו אוזניות וזהו.
צרו לעצמיכם את המיקרו-קוסמוס הכי מושלם שיש. כי הוא שלכם.
ועכשיו ליצירה – לעבודה – לעשות יש מאין. תהנו! והמון! מגיע לנו

מה הדרך שלכם לעבור למצב של שמחה בקלות, במהירות? שתפו אותי, מבטיחה להגיב.
אשמח לדעת איך הפוסט עבורכם?

להספיק יותר בפחות – היהלום האמיתי

  1. נדרש אומץ לעכב את החיפוש אחר היהלום ולעצור את הנסיעה במדבר. מי שעצר לרגע חסד עם עצמו diamond640יגלה שהוא הוא היהלום האמיתי. מפליא אותי בכל פעם מחדש, לגלות כי כל שעלינו לעשות הוא לא לעבוד קשה, אלא ליצור וללטש, שוב ליצור ושוב ללטש ואולי רק אז להיכנס לרכב ולשעוט קדימה.
    אני שמחה לבשר על שתפ חדש בין הרמוני למועדון רוברט שמין בישראל.
    קיראו את המאמר בקישור
    חלקו את השבוע ל:
    מנוחה ובילוי
    פוקוס
    ניהול וכל השאר
    אחרי שתעשו כן העלו תגובה למאמר, מצידי מובטחת לכם תגובה וכמובן צמיחה מבורכת
    באהבה, שרונה

סוף-סוף פגשתי איטלקי – יחד בדקנו את ה- IT הנכון

אני מרגישה שאלברטו (מגוגל) ואני חברים כבר שנים. כשנטייל, בּני ואני באיטליה אחפש את אמא של אלברטו כדי לקבל ממנה מתכון (נטול צער) לגידול בנים. הקשבתי לאלברטו קשב רב והבנתי מיד מה הביא את גוגל להיות כל כך מצליחה. איטלקי שנון, מעז ומלא כינות משתף את כל מי שמוכן לחשיבה מסוג לגמרי אחר. במקום להשקיע דם, יזע ודמעות במימוש החלומות שלנו ואז לגלות אותם מתרסקים, הוא מעדיף את שלב ה"כאילו" ואז לבדוק את תגובת השוק, אח"כ אפשר להתקדם עוד טיפונת. העקרון של אלברטו הוא לא לבזבז אנרגיה (חובב סייסטות שכמוהו). אין בזבוז של זמן או מיליונים רבים על מיזמים, ספרים, סרטים ועסקים גדולים. אפשר לבדוק (כמעט) כל רעיון ע"פ שיטת הפּרטוטייפ  Pretotyping IT.

Alberto Savoia איטלקי, יזם ואיש שמבין עניין. הוא כל כך בסדר שכאשר שיתפתי אותו PennePasta (7)במיזמים שלי הוא אפילו ענה לי בכמה מיילים שהחלפנו בין פסטה אחת לשניה. הוא ינק לתוך פיו פנה-פסטה ואמר לי IT IT IT. מזל שלי שטרם החוויה הגסטרונומית שלנו צפיתי בסרט בו הוא מככב. למדתי שעדיף לבחור מהתפריט את המנה הנכונה או בנמשל את המוצר/ שירות הנכון ורק אח"כ לפעול. מה הטעם "להתאבד" על רעיון גאוני שהגינו מעל כיור מלא כלים, גייסנו עבורו ממון רב, כדי לגלות כעבור שנה והרבה שערות לבנות שלא לילד הזה השוק פילל.

אלברטו המשיך עם יין טוב ואני עליתי על טיסה חזרה הביתה. כילדה שובבה מבית טוב יישמתי מיד. במקום להסתובב לגייס משקיעים למיזם החינוכי שלי, השקעתי יומיים, הרמתי לאויר "משהו" ולפי התוצאות הממשיות (תגובות אמיתיות=עובדות) אחליט אם "זה" הדבר הנכון. The Right IT .   

 

לכל אהוביי ואוהביי חובה עליכם לצפות בחבר החדש שלי. טלו שעתיים נטו ולא פחות. הרצתי את הסרט הזה קדימה ואחורה, כתבתי לעצמי הערות וקפצתי למים החמימים של המאפייה האיטלקית. תודה לידידי יובל גינזברג שהסב תשומת ליבי ואחכ נתן לי פוש וליטוש כל אימתי שנזקקתי ועוד אצטרך. אם תרצו להסניף דוגמא שלי לפרטוטייפ אתם מוזמנים היא כאן.
נשמח לכל תגובה שלכם ולדעת כמה באמת אתם רוצים לאכול איתנו פסטה ולהסתער על החלומות שלכם, ביס ביס.

הקינוח שמור לאלברטו:

"…Dear Sharona, This way you'll learn very quickly – and essentially for freeHere's an example of what I am talking ….I hope this helps you…" Alberto

תגובות בעברית ואיטלקית יתקבלו בשמחה רבה ויעודדו אותנו לקראת תוכנית ייעודית שאנו מבשלים לכם.

לצוף על הסערה או לעוף ברוח?

לעיתים אנחנו כל-כך רוצים להתקדם שאנחנו נותרים תקועים: אותן משימות, אנשים, אפילו רשימת המטרות נותרה בעינה – שגרה ממוחזרת. מה שהכי כואב לנו היא התחושה הפנימית : אנחנו סופר מוכשרים (ולא רק אמא חושבת), הניסיון שלנו מוכח בסיפורי הצלחה אמיתיים לגמריי.
לפני שנאבק כדי לצאת מהבור, כדאי להתבונן באחדים מהמצבים. פעמים רבות הרשות להפוגה קלה תוביל לגאולה.
א. צונמי של רעיונות מציף אותנו במהלך היום ומרגיש כברייקדאנס בראש. הסמארטפון והמעבר בין המשימות אינו מוביל לשום מקום. הלילות הופכים לזמן צמיג שמתפייס רק אחרי ששופכים אל הנייר את אינספור המיזמים והמטרות שאפילו וולט דיסני המוכשר היה צועק: "גוואלד!". הצפה.one-road-two-directions

ב. תחושת ההצפה מתעצמת כאשר כיוונים שונים, מגוונים ומנוגדים עולים מתוך מוחנו הקודח ומההזדמנויות הנקרות בדרכנו. אנחנו מתחילים להאמין שאנחנו שחקנים ראשיים בסיפור אודות החמורים שכל אחד מהם מושך לכיוון מנוגד מה שמותיר את שניהם רחוקים משק האוכל ו…רעבים. ואנו חמורים על שני רגליים, נותרים כתמול שלשום מעורפלים ומתוסכלים.

בעת סחף בים, הבוחר להנצל יימנע ממאבק בנפטון.  נסכּים לצוף לנו על גלי הרעיונות שלנו. מדי פעם נקבל אור ירוק מה תכליתו של רעיון שעלה בנו ונלמד את כוחה של ההשראה. אם נאבק בגלים לא רק שיתושו כוחותינו ואל החוף לא נגיע, אלא נחמיץ רעיונות כבירים. אם רגע אחד נעז לשבת דומם ולא לעשות דבר, רבים הסיכויים שרסיסי הרעיונות יהפכו לתצריף בוהק כראוי לנו.

בזמנים של מצוקה וצורך עז "להחליט נכון!" אפשר לבחור את אחת הדרכים ולבטוח בה "יהיה מה שיהיה". או להתרווח בצד הדרך ולהניח לבחירה. גם היא זקוקה לעתים למרווח נשימה.horse-beach

הנהדר בהסכמה:

  • להיות מוצפים 
  • לשהות בצומת 
  • לא לבחור 
  • או לבחור ולשחרר את הצורך בהחלטה המושלמת הוא שאנו  ברגע אחד מסירים מעצמינו מטען חורג והופכים להיות קלי תנועה.

התחושה מאפשרת לנו לשעוט קדימה יחד עם כיוון הרוח וכשהשיער מתבדר לו, כבר לא חשוב מי יצר את המומנטום – אנו בתנועה החופשיה שלנו בעולם או הטבע בגדלותו גרם לנו להמשיך לנוע הלאה.

עסקים לכל גיל – The Collaboration Economy

100_3627
רגע אחרי בר מצווה והילד מפנה מבט לברצלונה

במאי הילד עלה לתורה. אירוע מכונן, במיוחד לאור הפיכתו למנהל כספים בכיר. למחרת הוא ג'ינגל אוכל באוויר ואמר שלא יחדל עד שלא נטוס. לברצלונה, זה ברור! החלקתי על הסמארט ותוך 12 דקות בחרנו דירה קסומה עם מרפסת שמש ממנה יתבונן הצדיק עמוק לתוך עיניו של מסי האגדי. בערב הגשתי ניוקי דלעת לאב ובּנו שקפצו מקנדה לכותל. את שאריות הדלעת הצעתי למכירה וזכיתי בתמורה ב-3 פרוסות של עוגת תפוחים אלוהית. את זוג האופניים שלנו יחד עם המנשא השכרנו לאורחים שלנו לטיול בנגב הצפוני. כעבור חודש כששבנו מספרד שלשלתי לחשבוני מאות שקלים על חניית הכורכר שהשכרנו. הבן שלי צחק כי ערימת המזומנים שקיבל ממסי כהוקרה על 2 טריקים סודיים שלימד אותו גימדה את שלל עסקאותי בזכותה של כלכלת ההמונים. The Collaboration Economy

נולדנו בעידן מדהים. המסר של "הכל אפשרי" הוא אולי קלישאתי, אבל היופי הוא שאפשר לכוון את התודעה על איזה ערוץ שבוחרים. וגם אם בחרנו ערוץ שידור אחד אפשר בעפעוף קל לעבור לשני. בכל רגע נתון אנחנו יכולים להקשיב ולהיות מוזנים מאינספור ערוצים. אני כותבת לכם ומקשיבה למוסיקה מדהימה כבר שעות לאותו טרק Children  של Robert Miles. אבל זה הרבה יותר מזה. אני יכולה לשזור במוחי הקודח מיזם ולחפש מודל עסקי שיתאים לו. ידעת, יגעת ומצאת תאמין.holding_hands-1418

זה לא חדש אבל זה מתפשט, הגיע לארץ וחולש על עוד ועוד מרחבי חיים. הכלכלה השיתופית נוגעת כבר הרבה מעבר לרעיון של לחלוק את הספה שלך עם שכן מגוואטמלה או לארח לארוחת הערב משפחה מגדרה שנופשת במרכז הארץ.

כלכלת ההמונים משמעה צמצום פערי ההזדמנויות – כלומר, להביא את פריצת הדרך של "הכל אפשרי" ממש לכל אחד ואחת בכל גיל לכל מי שיש לו מה להציע משואב אבק שעומד מיותם בחלק מימות השבוע ועד שאריות השוקו בשקית של הבן שלך. הכלכלה השיתופית מאפשרת לכל אחד שיש לו מה להציע לעשות זאת בקלות, מייד ולקבל תשלום בטוח דרך המערכת. אישית אעדיף שתהיו בצד של היזמים, הוגי הרעיון ואלו שמחזיקים בכיס סטיפת מזומנים. בבסיס הרעיון הוא שלכולנו נכסים הבה נמכור אותם. מעולם זה לא היה כה פשוט ו…נגיש.

חברו את התקע לשקע האור יידלק. בהתחלה תסתנוורו מעט, תתרגלו ואפילו תבקשו עוד:

  • יש לך כשרון?
  • כמה דקות לכתוב פיסקה קטנה וחמודה?
  • את/ה מוכנים להעלות כמה תמונות אוטנטיות. אם השבתם ב'כן', קדימה גילשו לחשבון הבנק שלכם ובידקו את העו"ש. הוא בוודאי התמלא.

בדרך חזרה משדה התעופה הביתה ביקשתי מהבן שיכין מכתבי תודה לכל הדודים הנדיבים שבזכותם זכה לראשונה לעוף. בתמורה חקר אותי הילד: "תגידי, אמא, ועליך מי שילם?"

מה יקרה כשתפגשו אותי והשדים הנוראים? – פוטוסינתיזה!

היא הגיעה לבושה בג'קט שלא הסירה מעליה במשך השעה הראשונה. ידעתי שתחתיו מסתתרים שֵדִים צבעוניים. יומיים קודם היא שלחה לי במייל את שאלון האיבחון אותו מילאה ביסודיות, מלבד השאלה האחרונה אותה השאירה נטושה. כיביתי לגמרי את הרעשים שבתוכי והקשבתי. צבעיםמהפרויקטים שהניעה בחייה ניתן היה להניח שאין פיסגה שמטילה עליה אימה, אין דרך שלא תרוץ בה ו…מהר. הרשימה אותי הכּינות שלה.

על השולחן בין מיץ הגזר (שלה) והתפוחים (שלי) לבין דפי הציור וצבעי המים שאני נושאת עמי פקל לכל עת היא הניחה בעדינות את השֵד הצהוב שצועק לה: "מי את בכלל שתעיזי", את השֵד האדום שצורח: "היזהרי, סכנה", השדה הכחולה ששפתיה רועדות "אמא'לה…" הירוק שרוטן: "אני לא ברמה להתעסק עם משימות מסוג זה", הסגולה: "די! אני רוצה לרדת מרכבת השדים, מתחננת לחיים שפויים", הלבן ילל על המחירים שלה שהם לא גבוהים דיים ושגם ככה לא ממש משלמים לה. זהו.

כשהכל יצא החוצה הג'קט הוסר. גיליתי אישה שרוצה לטרוף את החיים, לשחק עם ילדיה, להיכנס למטבח ולבשל מרק ממתכון חדש, לקבל עיסוי בלי קשר למצב השכמות ובאמת לעשות משהו רציני עם (חלק) מהרעיונות שלה.

היא דיברה ואני ציירתי. שאלתי כמה שאלות והיא ענתה בשאלות משלה ומשכה על הדפים קווים אלכסוניים שחצו את הקודמים להם. הנייר הפך להיות ערבוב מרהיב של מה שקודם התחולל בתוכה וכעת על הנייר קיבל זכות קיום. האויר והשמש עשו לשֵדִים, לקולות, לתחנונים ולטענות פוטוסינטזה מזינה לנפש.

השילוב הייחודי של אמנות, עסקים, ניפוץ אמונות, עשיית צעדים אמיתיים ולו קטנטנים, יחד עם אמון הדדי שנבנה ביננו עוד לפני המפגש הפרונטלי עושים את ההבדל בין ערבוב רע של צבעים לבין יצירה אחת ויחידה שיכולה להיות לה רק בוראת אחת והיא את.

לעוף על זה

הפגישה הזו היתה ממש לא מתוכננת.
היא התחילה במפגש חברים בכרמל בו טראומה נוראה הפכה להפגנת חיים. חיבקנו קטלבים וליטפנו אורנים שכנראה לעולם לא יחברו לעצמם.
לפנות ערב יחד עם עדרי הכבשים גלשנו לגובה הכביש ומשם אל הים, כדי שארגיש בבית. בחוף הוציא אחד מהבנים פינג'ן מבריק להפתיע. את ההמשך רק נותר לנחש. המים בעבעו ונמזגו לכוסות. שם המתינו להם נענע ומנתה רעננות, זוטה ריחנית ולואיזה גאה. הנחנו לחום המים להפגש בשקט עם הצמחים. הבנים נזכרו במצנח הגלישה ורצו כמו ילדים קטנים בסיומה של מסיבת יום הולדת אל תור שקיות הממתקים. אחד מהם צחק בקול וקרא לי לבוא לראות מקרוב איך איש שרוצה לעוף עושה הפוך וקושר את עצמו. השני שתק יודע מהי אחריות. וככה הם רצו בחוף נדמה לי נגד כיוון הרוח, אחד קשור ושני אוחז באוקיינוס של בד, כדי להפרד מאיש אהוב שמעדיף לעוף. הם עבדו ממש קשה, צחקו וצעקו, קיללו ולא ויתרו.

בעוד ניחוח ארומתי עז משך אותי אליו, איש אחד התעלם מכוחות משיכה עצומים והמריא. עכשיו החל הקסם ואני התחלתי רוקדת כמו ילדה, שמחה על חום התה שפשט באברי מאושרת לראות שני גברים שהצליחו לעוף על זה.

הגאונות היא שברגע שתפשת את כיוון הרוח, המאמץ הופך ללא רלוונטי. יתירה מכך, המאמץ יפריע לתעופה ואף יחבל בהנאה. ההתנתקות מהאדמה היא לא טבעית ומכאן מאתגרת. הנכונות להתנגד לכוחות המשיכה (באשר הם), לסרב בעקשנות למקום האוטומטי שלנו, להפעיל כוח התנגדות הם שיאפשרו פרידה ממקום שמיצה את עצמו. תיעזרו  בעמית (רצוי אוהב סבלני ובעל פינג'ן) ותוכתרו כמנצחים. כשאתם והמומנטום הופכים לאחד, אז אפילו השמיים חדלים להיות הגבול.

רק לבקש

רק ביקשתי מהלקוחות והם נעתרו בקלות. בקשו גם אתם מלקוחות שלכם לצלם ולשלוח לכם או להעלות ברשת. או הצטיידו בעצמכם במצלימה והנה לקט משובים של לקוחות. כמה חסד התמלאתי היום כשערכתי את החומרים. תודה לכולכם, שרונה
הסרטון עונה על השאלה איך אפשר להנחות כל כך הרבה אנשים מכל הארץ? תקשיבו ותבינו מדוע ולמה אני נכונה להגיע לכל מקום ולכל אדם עמוק לתוך ליבו. "מה שיוצא מן הלב נכנס אל הלב". מחר חוגגת!

הדברים שאני מצטער עליהם באמת בחיים, הם אלה שלא עשיתי

לקראת יום הולדתי שיחול ביום ה' 10 לינואר אני מכבדת אתכם בממתקי אומץ ותעוזה. להנאתכם, וידאו וטקסטים. תהנו ותמריאו גבוה ככל שתוכלו. אני כאן ללוות אתכם. מוזמנים להירשם לפיד- RSS  של הבלוג וכך להיות מעודכנים בזמן אמת. או להיכנס ולקבל מתנות מאתר ההדרכה החינמי שלי WWW.VisionMagicMentor.com

מתחת לסרטון תוכלו להוריד קובץ ולשמור לעצמכם את הטקסט שהנפלא שכתב יאיר לפיד (בלי שום רמיזה פוליטית מצידי, בתחום זה אני מבינה הרבה פחות) אני כן מומחית בחזון: אני כאן ללוות אתכם לחזון צלול כמים! יציב כסלע וחיוני כחמצן לריאותיכם.

יאיר לפיד – לנסות