כל הפוסטים מאת visiontogether

קוסמת לאנשים - מעניקה אומץ לחלום וכח להגשים

לבלוע צפרדע יומית

בסך הכל אני מאד אוהבת את החיים.
יש כמה דברים שבכל זאת מעיבים וממתינים לסוף היום, לסוף החודש, ונשארים שם…בסוף.

בכניסה לגינה שלנו עץ פיקוס ענק תחתיו צפרדע ירוקה.
צפרדע מפלסטיק. טען אותה בבטריות והיא תקרקר למענך.
לעיתים, לפתחו של יום גדול אורבת לנו צפרדע. צפרדע אמיתית, אפרפרה המלווה אותנו בנאמנות בקרקוריה בכל אשר נפנה.

צפרדע בגינה

המנוסים גורסים שבכדי להיות אפקטיבי, עליך קודם כל להיפטר מהצפרדע.
בלעו צפרדע ביום: התחילו במה ש"צריך" (בכל המשימות שכ"כ קיוויתם שייעלמו בעצמם בביצה מבלי שתגעו בהן).
בלעו את הצפרדע, ואז עם שוך הקרקורים, תזכו ליהנות מהשקט ומפרחי הלוטוס הורדרדים שיעלו מן הביצה. והרי לפניכם יום פנוי וחביב לעשות את מה שבאמת חשוב לקידום מטרותיכם.

צפרדעים מפורסמות (רשימה לא אקראית):

1. גלשו בחשבון הבנק, בדקו יתרה, עדכנו נתונים, אולי תגלו שמפעל הפיס סו"ס נזכר להפקיד ההמחאה המיוחלת.
התמודדות עם אי הנחת (והנוחות) בגלישה בין נבכי שורות העו"ש/ פק"מ/ השקעות, תהפוך להרגל שיהפוך לתחושת שליטה ומכאן לקבלת החלטות פיננסיות מעמדת ידע עדכני.
2. התחילו את היום במחווה לגוף. מה דעתכם על 3X30  כפיפות בטן (ול-2 אחי, אני יודעת שאתם עושה הרבה יותר…רואים).
3. בצעו את השיחות/ כתבו את המיילים/ הפחות מלהיבים של היום וסגרו עניין. שיחות שיווק, מכירה, גביה, פיטורין (מחקו את המיותרים).
4. סדרו את שולחן העבודה אחרי… כך הוא (השולחן) יסביר לכם פנים בבוקר.

ותיהנו יותר!?

לכל יום ולכל אחד הצפרדע שלו.
לעיתים, בלית ברירה זו אותה צפרדע שחוזרת ומקרקרת: "אל תזעיף אלי פנים" ובתחנוניה היא משכנעת:"השקע בי, רק כך תשקיט אותי".

אחרי כמה ימים של כניסה להרגל, עוד תרצו לתת לה נשיקה.

להתייחסות באתר
לשליחת דוא"ל אישי

חייבים לקום!

"את חייבת לקום!" צעק הבן בשעת בוקר סבירה ממרחק של שני חדרים, מיסדרון, כלבה שרועה וגרביים מכודררות ששימשו אמש ככדורי ג'אגלינג.
"למה" צעקתי בחזרה. מקווה שקולי יעבור בהצלחה את משוכות החפצים.
מתכרבלת עוד טיפה. מעבירה בראשי את כל התסריטים שחווה ובגינם מאיץ בי – כביסה שטרם נתלתה, מחשב שקרס, הים שהגיע למרפסת, חרק שמת. מה? מה יכול להיות האירוע שמצדיק קימה חפוזה?.
ומהקירות הגיעו אלי גלי קולו הילדותי, מתלהבים, נמרצים (של אחד שישן לילה שלם וטוב):
"את חייייבת לקום, יש בוקר ממש יפה בחוץ"!

ואיך זה קשור לחזון אישי
אוהו קשור והדוק. לפני כל פיצוחי החזון, הגדרת המטרות, תוכניות החומש, הדיונים וסיעורי המוחות על אסטרטגיית החיים. יש רק את מה שיש כאן ברגע זה – בהווה.
ח.ז.ו.ן א.י.ש.י = ראשי תיבות כאשר אחד הי' עוסקים ביש.
יש = שי
העבר=past
ההווה=present תרתי משמע.
רק אחרי הוקרת היש ניתן לבחון פנימה מה עוד נכון לנו.
אז בלילה לפני השינה אנו נוהגים בביתינו הירוק לשאול:"מה היה לך הכי כיף שקיעה אדומה מהבית בעתליתהיום?".
ונאמר תודה.
והבן 7 ורבע עונה. 

אל תמתינו ללילה.
אל תמתינו לבוקר.
 

 עוד פירוט על ראשי התיבות של ח.ז.ו.ן א.י.ש.י בלינק הבא על במת החזון ובמאמרים.

עוד הרחבה על רעיון במת חזון בכלים.

בתמונה: פאנורמה כתומה מהרמוני (רגע קסום לפני סיום היום)

המוח בשירות העסק – תרגיל 2: הגדרת מטרות-חלק א'

אני רוצה להסביר את העניין של תרגילי מוח ולעשות את זה הכי פשוט שאפשר.
הבנתי שיש המתלהבים מהכתיבה האישית (שלי מגניב) תודה!!
מה לעשות? ישנם אחרים (ישנן בנות ישנן בנות) המצפות לקבל את השולחן ערוך עם כלים שטופים!
הרי הם לפניכם.

תרגילי המוח Brain Gym מהווים ענף קל פשוט, מעשי ומאד אפקטיבי בעולם הקינסיולוגיה. מבחינתי תחום שהוא כולו תגלית. כמה תרגילים ואתם פשוט חוזרים לאיזון.
מדובר לרוב בתרגילי גוף פשוטים – ממש תנועות שגם מי שעמוד השדרה שלו התקשח יוכל לעשותם ולהרגיש אח"כ אחרת.

איך כל זה קשור לחזון אישי? קשר והדוק ביותר.
א. בכדי לראות את החזון ובודאי שבכדי לפצחו ועל אחת כמה וכמה בכדי להגשימו חובה עלינו להיות באיזון גופני-רגשי.
ב. גישת תרגילי מוח מעניקה כלים מצויינים להגדרת מטרות לכל תחום ובודאי לתחומים עסקיים.

ניהול עסק הינו דבר שמתברר למרבית האנשים כמורכב. תכנון וניהול החיים הינו פאזל שלא ברור אם יש בידינו את כל החלקים. תרגילי המוח יכולים לסייע באיתור חלקי הפאזל והרכבתם:

  • לאחד יסייעו תרגילי המוח בהתארגנות טובה יותר ל "הרמת טלפון" לקביעת פגישות וקידום המכירות.
  • לשני בארגון וביצוע המשימות למשך היום.
  • לשלישי לפני שיחה שעצם הרעיון לקיימה נוסך בו מתח רב ולגלות שכמה תנועות פשוטות הופכות את השיחה לקלה ומוצלחת.
  • וכמובן ניתן לתרגל אחרי מצב לא נעים שהותיר בנו מתח רגשי ומחשבות מטרידות.
  • מה עוד שלרוב המצבים שלעיל מתרכזים כולם בכ"א מאיתנו.

תרגילי מוח מציעים אינספור תרגילים פשוטים ואפקטיביים. את התרגיל הבסיסי של שתיית מים מפוסט קודם יישמתם? תרגלו אותו כעת.

הפעם, אתחיל להרחיב לגבי הגדרת מטרה ואז נצא להפסקת פירסומות ואשאיר אתכם בטיפה'לה מתח (אפרופו) כדי שממש תבקשו תרגיל לאיזון או פוסט נוסף בעניין.

טוב, יש לי 8 דקות כי הבטחתי לעצמי לסיים עד 22:00

הגדרת מטרות ע"פ תרגילי מוח:

  1. על המטרה לענות על חפץ חיים
  2. משפט המטרה יתחיל במילים: "אני רוצה…"

 לפי סעיף 1 שלעיל: כדי שמטרות חשובות תיושמנה עליהן להיות מוגדרות ע"פ 4 קריטריונים (המפורטים להלן) וכמובן בליווי התרגילים עצמם.

1. ח = חיובית
על המטרה להיות מנוסחת באופן חיובי Positive
במקום: "אל תצעקי עלי"
עדיף: "אני רוצה/ מבקש שתדברי אלי בשקט".
במקום: "אני לא רוצה להגיע ליתרת חובה בבנק"
עדיף: "אני רוצה להיות ביתרת זכות בבנק" וכו'.

2. פ – פעילה
על המטרה להיות פעילה, כלומר: ישימה כאן ועכשיו = אופרטיבית.
מעוניין לטפס על פסגת האוורסט? זו מטרת-על ולא מטרה בחפץ חיים. יש למטרה זו לגיטימציה, אולם, בכדי שתתממש יש להגדיר מטרות אחרות ע"פ חפץ חיים ואז תרשם מטרה כמו: "אני רוצה לבנות כושר (לפרט כיצד..ומתי…..) כדי שאהיה כשיר לטפס על …" מטרה כזו ניתנת ליישום באופן מיידי.

3. צ = צלולה ובהירה לכל מי שיקרא אותה (במיוחד ילד)

4. חיים = מטרה שמעוררת בך שמחת חיים, חדווה, תשוקה

ומכיוון שהמטרה שלי לסיים בשעה 22 אפרט את סעיפים 3 ו-4 יחד עם דוגמאות "נקסט טיים"

בינתיים לילה טוב
"אני רוצה לישון הלילה 8 שעות טובות בכדי שמחר אתעורר רעננה ליום פורה ושמח".

שלכם,
שרונה

בהמשך תבינו שעדיף לפני הגדרת המטרות הראציונאליות לעשות כמה קווצ'ים (כמה תנועות של תרגילי מוח) ואז לשבת ולכתוב. התוצאה תהא הרבה יותר מהירה ופורה.

רגע של כינות: סיימתי לכתובת עד השעה 22, חברה התקשרה, דיברנו, העליתי לאתר ואז שיפצרתי טיפה. השעה כבר לא 22, זה מה שקורה למי ששכחה לעשות את חפץ חיים כתרגילי גוף ורק רשמה מטרה מילולית. וזה כל ההבדל. אז בפעם אחרת נעבור גם על התרגילים. לילה טוב.

תרגיל 2 באימון עסקי: להשאיר את זה לבוקר

שתיים (אחרי חצות).

הוריקן
אכלתי המון שוקולד הערב בדרך חזרה הביתה. אז אני ערה.
למה שנוצר בגופה של מי שלרוב מתנזרת מקפאין, קוראים הוריקן פנימי.
כבר מזמן אמרתי לעצמי: "אל תקבלי החלטות כשאת ב-  High".
"זה" התחיל אתמול מאוחר בלילה. ישבתי על המרפסת מתבוננת בו והוא בי. הוא הצליח לראות אותי יותר, מאשר אני אותו. בערך 900 מטר של קו אווירי הפרידו בייננו. שמעתי את הרכבת עוברת. הפעלתי (את העיסוי של) ד"ר גב על השכמות ופתאום הרגשתי גאונה. מה לעשות!
למרות החושך ידעתי שמסביב הגינה מאד ירוקה, שהפקאנים יבשילו בחורף. שלפני יומיים איך שהתחלתי ליהנות ממנו, נפער הערסל תחתי והבן המתבונן התפקע מצחוק. ידעתי שהבית הופך להיות יפה מתמיד. ידעתי שהדרך (לבית נקי ומסודר) עוד ארוכה. אבל שאני בדיוק במקום הנכון. כמעט ראויה לנובל.

מתערסלת
ואז הבנתי שעליתי על רעיון. "גאוני" כבר אמרתי?. בדיוק המוצר שיעשה לי את זה, ישלש את העסק. אוכל לקנות ולתלות ערסלים וורודים (זוגיים) בין כל עצי הגינה. השעה הייתה מאוחרת ולא ידעתי אם לסמס לירון או פשוט להתקשר. לשמור הברקות לעצמי גרם לי לחוש אנוכית.

"יודע צדיק נפש בהמתו".
החלטתי לאפשר לד"ר להמשיך לעסות ולעצמי לספור (משמיעה, הרי חשוך) את קרונות רכבת הנוסעים שחלפה. השכמות התחממו והאימפולסיביות הצטננה, מה שבדיעבד עשה טוב למוניטין העסק וכבוד למשפחה. ההמתנה הולידה שאני לא צריכה להתקשר לי' הראשון (להלן י.ר.), אלא לי' אחר (להלן י.א). כעבור רכבת נוספת (הפעם משא), חייכתי. הבנתי שאני צריכה את שניהם. את הראשון לפרויקט קולנועי ואת השני להפקות לאור ("שימו לב למטרות העל", הערה דידקטית למשתתפי חזון אישי).

החושך נהיה צונן, הפליס כבר לא הספיק, אז נכנסתי הביתה. הנחתי יד על הכתף לוודא שהשרירים נרפו ובעיקר כדי לטפוח על שכמי כפרגון עצמי, על גילוי איפוק וטרם התקשרות לעולם (ל-שני היודים), לשתף, לסעור מוחות, ולחלק אופציות.
דרך החושך שלחתי מבט אחרון לים. הפעם הוא שלח אלי קריצה בצורה של גל בלי קול.

חמוד, פנוי אבל לא יותר מזה
בבוקר, לא הבנתי על מה היתה המהומה. הרעיון בהחלט חמוד, אבל כבר לא מסעיר.
אז, עליתי להר כדי לקחת את הבן לביה"ס.
התקשרתי לי.א. משתדלת לעשות חיקוי של מתלהבת. מהשיחה הבנתי מה שהבנתי. השרירים שלי חזרו להיות תפוסים. בדרך מההר למטה ראיתי את הים, כחול ועדיין במערב.

את הגאוניות מאמש אני אממש. אך, לעיתים עלי למשש את המציאות. להבין מה כעת ומה מחר. הרי היום אני עובדת על ההברקות של לפני 4 חודשים. אז, כן אני מאמינה בהתלהבות, בגאונות הלב, בחברים טובים ובים. מאמינה אדוקה במקלחות. הן נולדו עבורי במיוחד לשעת התלקחות הרעיונות. (היייי, שורש דומה).

לכו על זה, לכו על זה עד הסוף!
לכו קודם למקלחת.
שבו מול הרכבת בשקט (שהיא תעשה מעצמה צחוק ברעש).
אם גם למחרת יישאר הברק (בא- רק או גם נשאר) – אז לכו על זה.
וזכרו להישאר נאמנים לעצמכם ולרעיון המבריק של שנה שעברה.

זהו, מפלס הקקאו ירד.

להתייחסות בעניין

המוח בשירות העסק – תרגיל 1: כמה פשוט

המוח בשירות העסק

תובעים ממנו את המקסימום. שיתפקד בשיא הלחץ, לאורך זמן וללא הפוגה נינוחה.
לעיתים חוסכים ממנו מזון אפילו מים. מעמיסים עליו חומרים כימיים שמקורם בגוף ומחוצה לו.
עד ש…
הוא מתריע ובלית ברירה "פשוט" מורידים הילוך.

מי שנמצא בחיים באוירה של: "לרצות עוד ועוד" או "לעשות פחות ולהגיע ליותר".
חייב, אבל ממש חייב להשקיע במוח של עצמו.

עיקר ההשקעה:
1. הזנה משובחת של מים, מזון, אויר, אוירה ומסרים טובים.
2. פסקי זמן להתרעננות (אז יעשה העיבוד הטוב ביותר).
3. תרגילי מוח (פירוט להלן ובפוסטים הבאים)
4. אתגרים ואימון פיזי מחשבתי במינון.

לפניכם מציאות מורכבת ומעוניינים למצות מעצמכם את המיטב? מוזמנים להיעזר בתרגילי המוח!
תרגילי מוח BRAIN GYM הינם סדרת תרגילים מתחום הקינסיולוגיה החינוכית/ לימודית
Educational Kinesiology. מדובר בטכניקה פשוטה ואפקטיבית המתאימה ומותאמת לכל אדם ומציעה שיפורים מוכחים בתפקודי החיים השונים. 

כאן בבלוג, אציג מדי פעם טכניקות עוצמתיות אותן אני מיישמת במפגשי "חזון אישי" ותרגילים שתוכלו ליישם בבית, בעבודה, ברכב בכל זמן ומצב.

הפעם, נסתפק ב "תרגיל" הראשון ועד כמה שהוא קל ליישום הוא נזנח לעיתים קרובות מדי: מים = חיים:

שתיית מים תאפשר: כוס מים

  • פעולה כימית חשמלית יעילה בין המוח ומערכת העצבים.
  • אחסון יעיל של מידע ושליפתו.
  • שיפור הריכוז.
  • ערנות מנטלית.
  • שיפור הקואורדינציה הפיזית והמנטלית.
  • שחרור מתחים.

איך זה עובד?
המים מספקים את המימן הנחוץ להולכה של האותות החשמליים בגוף כולו, אותות הנושאים פקודות מהמוח לשרירים ומשם חזרה אל המוח. ללא די מים תחושו במתח ותופעל תגובת לחץ, אפילו ללא כל גורמי לחץ אחרים בחייכם! המים חיוניים לתפקוד לימפטי תקין, לסילוק פסולת ורעלנים מהגוף (בינתיים קמתי ושבתי עם כוס תה זוטא). פעילות המים בגוף חשובה במיוחד לנו העובדים מול מכשירים חשמליים (מחשבים, למשל) שעלולים להשפיע על הגוף לרעה.

אתם בדרך לבאר?

לרוויה
להתייחסות בנושא

מפגשי חזון אישי – בקרוב

מידע מקצועי נוסף ניתן למצוא בחוברת שכתבה עדנה שפירא:
"קשרים וכישורים בתנועה".

דרושים אנשי שיווק להרמוני

נתחיל בתיאוריה, נמשיך ביישום ונסיים בשיעורי בית (נדרש גם ת'אכלס):

אם תממשו את תפישת ה"קיפוד" תצליחו להתמקד ולבטא בהצלחה את מיטב כישוריכם (מימוש המיטב שביכולותכם להבדיל מניסיון ליישם את  כ ל  היכולות שברשותכם).
ב"חזון אישי" אני מעודדת אף לשילוב המנצח בין הכישורים (חוזקות) לבין התשוקות (נטיות הלב).

ולכן- השנה אתמקד בהנחיה מקצועית ובפיתוח המוצרים.
את השיווק אני "משחררת" ומייעדת לאחרים. מאחר והשיווק הטוב ביותר הוא דרך שגרירים (לקוחות קיימים מרוצים) אני מציעה שותפות ללקוחות הרמוני:
 
בונוסים מיוחדים

שגריר (לקוח המביא לקוח) יזכה לבונוס כספי מיוחד.
התמורה לשגריר תעשה לפי בחירתו: בתשלום כספי או בהנחה במחיר מפגשי חזון אישי בהם יבחר להשתתף (או חונכות אישית שיקבל).

ת'אכלס:

  • אשמח מאד לקבל ממך הפניות מלאות (שמות + טלפונים + כתובות מייל).
  • עדיפות רבה להפניות "בשלות" לשלב ההרשמה.
  • הלקוחות הפוטנציאליים: בעלי עסקים (עצמאיים), יועצים ומאמנים וחברות עסקיות.

פנייתי מיועדת לבוגרי ”חזון אישי“ ואחרים להלן המודעה הרשמית:
 

דרושים אנשים מצויינים לשיווק מפגשי "חזון אישי"

הרמוני תשמח לשתף פעולה עם אדם (או חברה) המציעים:

* נעימות ונחישות * רשת קשרים * ניסיון שיווק בתחום ההדרכה
* יחסי אנוש * מודעות גבוהה * גישה עסקית * עבודה עם מחשב ל:

שיווק מפגשים והרצאות ”חזון אישי“ לעסקים עצמאיים ולחברות

מתכונת העבודה: גמישה, תשלום לפי תקבולים, עבודה לפי יעדים, מכל מקום בעולם צוחק
הזדמנות כבירה לעבודה מרתקת לצד לימוד, צמיחה ומימוש עצמי אישי-עסקי והכנסה נאה

בוגרי ”חזון אישי“ מוזמנים להצטרף, לסייע להרמוני ולקדם בדרך זו את עסקיהם

אני מצפה בכיליון עיניים לפגוש בנמרצים החפצים בהתרחבות ובהגשמת תוכניות.
מאחלת לך חג סוכות של ארוח, התרווחות והתרחבות.

שלכם בהכרת תודה וחג שמח,

שרונה

להתייחסות בנושא

מפגשי חזון אישי – בקרוב

תרגיל 1 באימון עסקי: קבלת החלטות בצומת

אני נוהגת הרבה, חורשת את הארץ.

יכולה ברגע זה לקום, לקחת בגד ים, משקפי שמש, בקבוק מים קרים, מפתחות אולי גם סלולארי ולנסוע לנקודה הכי… הכי דרומית/ צפונית/ יפה/ מרגשת. אני יודעת לקרוא מפות ושלטי הכוונה. אני יודעת לזהות את תחושת הבטן שלי שמכוונת היכן לשנות כיוון ולעקוף פקק מיותר.

אבל, כשאני נחפזת, אני שוכחת את המים בבית ודוחה את העיון במפה ל"זמן רמזור". כשאני נזכרת שאת "תחושת הבטן" שלי שכחתי מאחור, כבר מאוחר מדי.

בצומת, אני מנסה לנחש האם הפנייה שמאלה תוביל אותי לדרך הקצרה לערד או להמשיך ישר לדרך הארוכה, אך בטוחה ומהירה יותר. אני לא עוצרת, אני לא שואלת אף-אחד, מה שיהיה יהיה. תמיד הגעתי בזמן. לא בזמן המיועד, אבל ממילא לא התחילו בלעדי.

לא החמצתי אף טיסה, לא איחרתי ובוודאי שלא פספסתי שום אירוע מכונן בחיי (גם לא את הלידה שלי ושל ילדי). אבל ספק אם המחיר ששילמתי על השעטה בדרכים, על הלחץ בבטן, על העורף שמתקשח מהמתח "האם אספיק להגיע" היה שווה.

בכל פעם נשבעתי מחדש: "די!!! בפעם הבאה אצא מאורגנת". האומנם? האם אכן ניתן בחיים הללו לעשות "הכול כמו שצריך", להתארגן מראש, להכיר לפני כל נסיעה מה בדיוק צפוי: גיא או הר, תמרור, או מכמונת? החיים דינאמיים. ההרים הפכו לכביש 6. כל מישור התחפש לקניון. והשלטים? הם ממילא לא ניצבים במקומם. אנשים בכלל ואנשי עסקים בפרט מצפים למתכון: "בהגיעך לצומת בחיים העסקיים: "עשה ואל תעשה".

לי חשוב שלא להציע Manual, אלא ארגז כלים אפקטיבי המותאם אישית.

המסרים והכלים המוצגים כאן הם בעיני בין החשובים הקיימים, בני-דודם יגיעו בהמשך. כשיש לאדם ולעסק חזון ומטרות-על ההגעה ל'צומת החלטות' כבר אינה מאיימת, היא הופכת להיות הזדמנות לקפיצת מדרגה (ולמומחים שביניכם – לקפיצה קוונטית). בהשראת החזון ניתן לחוש יותר בביטחון את הכיוון הרצוי. אין בלבול. יש אפשרויות. קל יותר לבחור ובהמשך להישאר שלמים עם הבחירה, גם אם יעלו קשיים.

בדינאמיקה הטבעית של החיים אנו מגיעים לצומת מספר רב של פעמים:

  • לקראת התרחבות עסקית או הרחבת המשפחה.
  • רגע לפני פריצת דרך מקצועית ואישית.
  • לקראת שינוי מכל סוג.
  • וכמובן במציאות של קושי ומשבר.

בצומת אנו תוהים: "לאן פנינו מועדות", נזהרים מטעויות, חוששים מהבלתי צפוי ש"אורב" מאחורי הסיבוב. עצם המפגש שלנו עם הצומת מלחיץ ועשוי להתיש. מהי ההחלטה הנכונה? והאם בכלל יש כזו?

  • התמונה המליאה: היכולת לראות את התמונה השלימה והכוללת לכל אורך הדרך עוד בטרם המפגש בצומת, חוסכת בצמתים ובמחלפים אנרגיה מיותרת. אנרגיה זו תושקע באפיקים מניבים יותר של יצירה ועבודה מעשית.
  • הרשו לעצמכם להיות בצומת ולהקשיב. משהגעתם לצומת קבלו את המצב. התמסרו להרפתקה המורכבת, מאתגרת ומרגשת ששמה חיים.
  • ניתן מדי פעם להציץ בשלטים ובתמרורים למשל: ימינה- להרחיב העסק, שמאלה – לצמצם, ישר- להמשיך כתמול שלשום.
  • המציאו שלטים. הסכימו לעצור רגע קט לפני הפנייה בצומת לעצור ולהקשיב לבטן. ואז – במקום לבדוק מה כתוב על השלטים (קרי, המציאות הקיימת)- כתבו את השלטים! היו יצירתיים, הכינו שלטים חדשים משלכם.

ואני?

אני מוכנה לעצור גם בצומת וגם בצידי הדרך > אם בסוף (ורצוי היום) נגיע יחד לפסגה.

אני מוכנה לרכב על חמור או/ו סוס > ובעיקר לשבת בתא הטיס.

אני נכונה לנהוג אחרי מישהו (שסומכת עליו) > בתנאי שלרוב אני אוביל.

בעיקר אני מזומנה להחליק פנימה לתוך תא הנהג, לעצום עיניים, להתכוונן בתוכי ולקחת את הפנייה. ובסוף לפקוח עיניים ולהתפעם ממה שמתגלה. טוב, אולי אני פשוט מכורה לאדרנלין!

לתגובות על המאמר לחצו כאן

מפגשי חזון אישי – בקרוב

החלה ההרשמה למפגשי "חזון אישי"

נמצאים בצומת בחיים האישיים – עסקיים? יש לך תוכניות גדולות? דרושים לך כלים מעשיים? ההרשמה למפגשי "חזון אישי" בעיצומה.

מפגש לאיבחון ולהיכרות ייערך ב- 30/10/07

הנחה לנרשמים עד ה-18/10/07.   פרטים נוספים
 

סיפור קצר על חלומות גדולים

זה סיפור קצר על חלומות גדולים. חלומות שהתגשמו

כאן בבלוג, אני ממשיכה מסע שהחל לפני 8 שנים. מסע אל חופש, אל הגשמת חזוני האישי.

הייתם מאמינים שתערוכת תקשורת מכובדת בגרמניה תקבע את הקריירה שלי לעשור ויותר? שהאומץ להיות בחופש יוביל אותי פעם אחר פעם לערוך שינויים בחיי – פעם אחת להקים עסק ופעם שנייה להפוך לאם?

כשאני בפוקוס

את העבודה ב"גירית הנדסת תקשורת" התחלתי כמנהלת שיווק. כעבור שנה הוצע לי התפקיד הבא. בעקבותיו הגעתי לצומת – להיות או לא להיות סמנכ"ל השיווק והמכירות של החברה. אם אקבל את ההצעה צפויה לי תקופה עמוסה ולחוצה. מנהלי חברות נמצאים מרבית הזמן "בין הפטיש לפטיש". "מה אני צריכה את זה? מה יש לי להרוויח או להפסיד?", שאלתי את עצמי ואת הסובבים לי בעוד בטני מתערבלת בתחושות הכן והלא.

עד כה הייתי אני זו שמדדה בשעת לילה מאוחרת על עקבים עייפים, מכבה את האור במשרדי החברה. חוזרת הביתה נטולת כוחות, מייחלת לארוחה חמה. אז מה זה ישנה בעצם? חוץ מתלוש שכר מחמיא עוד יותר. המתח בתקופה הקודמת להכרעה הוא מתיש. האם אבחר נכון?

איך הייתם ישנים בתקופה שכזו? לרוב אני ישנה מצוין, אך בתקופה זו (ולא האחרונה בחיי) שנתי נדדה. החלטתי ללכת על זה. לקחת את התפקיד.

כותשת בעקבי

חלף זמן קצר ו- Ce'bit, תערוכת התקשורת הנחשבת הנערכת בגרמניה, ניצבה בפתח. הקולגות שלי שלחו את חליפת בר-המצווה שלהם לניקוי יבש, ובכל זאת על כרטיסי הטיסה התנוסס שמי ולא אחר.

אין קטלוג מקצועי שלא עברתי עליו. אין מסעדה שלא טעמתי בה סלמון ורדרד, תוך כדי מפגשים מרתקים עם נציגי חברות תקשורת מרחבי העולם. מאחוריי שלושה ימי ג'וגינג בין האולמות בחצאית על עקבים מחודדים ולפניי עוד ארבעה ימי ג'אגלינג מכוונת לאיתור ציוד חדשני. למרות תפארתם של הביתנים, עלמות החן המדגמנות על המרכזיות וכמויות האלכוהול שניגר בקוקטיילים, לא ניתן היה להתעלם מתחושת הבור שנפער בבטני ומתוכו צפה שאלת השאלות: "מה לכל הרוחות אני עושה כאן"?

המזוודה המשיכה להתפקע מקטלוגים ואני מפגישות עם חבריי חובבי הבירה מ- Philips. חזרתי לארץ בתחושת חוסר מיצוי, שבתי לגירית עמוסה בכרטיסי ביקור, נשאבת לפגישות, לדו"חות ולעשייה. בלהט העבודה פסקתי מלשאול שאלות.

ולך? האם לך יש פנאי לשאול שאלות?

יש כיסוי לגג?

חלפה שנה נוספת. עברנו (בזמנו היינו שניים) לבית חדש בזכרון יעקב עם כיווני אויר טובים. ליבי ובטני רמזו שוב שהגיע הזמן לשינוי. החלופות שסקרתי היו – להמשיך להיות במקום המוכר (זה שלא סיפק מענה על שאלת השאלות) או לבחור בנתיב שאינו משולט. האם להמשיך ליהנות מתנאי שכר, כרטיס ביקור נאה ורכב ממומן? או לצאת מכאן לעתיד פחות צפוי. האם לעבור מוודאות לאי וודאות? החופש קרץ לי ועימו מרחב האפשרויות האינסופי.

אולם, מה יהא על המשכנתא של הבית עם הגג האדום? האם נצליח לחיות בו אחרי שנסיר את הניילון מהפלדלת? שוב דאגות מכרסמות, שוב 'הורדת ידיים' בין הראש ללב.

ומה מוביל אותך בחיים האישיים והמקצועיים? מה ש"צריך" לעשות ונחשב "נכון" בעיני החברה, או מה שאת/ה באמת רוצה לעשות ולחוות ולאפשר ביטוי אמיתי למה שאת/ה מרגיש/ה ?

מסננת שיחות

יום ההכרעה הגיע. לאות פשטה באבריי. הגעתי לבית אמי כדי לנוח. הנחתי לנייד לצלצל. אם מדובר בשיחה מהמנכ"ל עדיף שנדבר אחרי שהחלטתי ולא לפני, לא רציתי להתבלבל.

רציתי להתקלח, להתחזק ואז להחליט.

פוסט אחר המתחייס לאותו צומת מזוית נוספת צומת עסקי 

 

להתייחסות שלכם

בכל מקרה זיכרו, כל החיים הם אימון עסקי אישי, אימון ליישום והפנמה של מה שנלמד…כי לפעמים נכון לנוח.

מפגשי חזון אישי – בקרוב