מה יקרה כשתפגשו אותי והשדים הנוראים? – פוטוסינתיזה!

היא הגיעה לבושה בג'קט שלא הסירה מעליה במשך השעה הראשונה. ידעתי שתחתיו מסתתרים שֵדִים צבעוניים. יומיים קודם היא שלחה לי במייל את שאלון האיבחון אותו מילאה ביסודיות, מלבד השאלה האחרונה אותה השאירה נטושה. כיביתי לגמרי את הרעשים שבתוכי והקשבתי. צבעיםמהפרויקטים שהניעה בחייה ניתן היה להניח שאין פיסגה שמטילה עליה אימה, אין דרך שלא תרוץ בה ו…מהר. הרשימה אותי הכּינות שלה.

על השולחן בין מיץ הגזר (שלה) והתפוחים (שלי) לבין דפי הציור וצבעי המים שאני נושאת עמי פקל לכל עת היא הניחה בעדינות את השֵד הצהוב שצועק לה: "מי את בכלל שתעיזי", את השֵד האדום שצורח: "היזהרי, סכנה", השדה הכחולה ששפתיה רועדות "אמא'לה…" הירוק שרוטן: "אני לא ברמה להתעסק עם משימות מסוג זה", הסגולה: "די! אני רוצה לרדת מרכבת השדים, מתחננת לחיים שפויים", הלבן ילל על המחירים שלה שהם לא גבוהים דיים ושגם ככה לא ממש משלמים לה. זהו.

כשהכל יצא החוצה הג'קט הוסר. גיליתי אישה שרוצה לטרוף את החיים, לשחק עם ילדיה, להיכנס למטבח ולבשל מרק ממתכון חדש, לקבל עיסוי בלי קשר למצב השכמות ובאמת לעשות משהו רציני עם (חלק) מהרעיונות שלה.

היא דיברה ואני ציירתי. שאלתי כמה שאלות והיא ענתה בשאלות משלה ומשכה על הדפים קווים אלכסוניים שחצו את הקודמים להם. הנייר הפך להיות ערבוב מרהיב של מה שקודם התחולל בתוכה וכעת על הנייר קיבל זכות קיום. האויר והשמש עשו לשֵדִים, לקולות, לתחנונים ולטענות פוטוסינטזה מזינה לנפש.

השילוב הייחודי של אמנות, עסקים, ניפוץ אמונות, עשיית צעדים אמיתיים ולו קטנטנים, יחד עם אמון הדדי שנבנה ביננו עוד לפני המפגש הפרונטלי עושים את ההבדל בין ערבוב רע של צבעים לבין יצירה אחת ויחידה שיכולה להיות לה רק בוראת אחת והיא את.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s