לעוף על זה

הפגישה הזו היתה ממש לא מתוכננת.
היא התחילה במפגש חברים בכרמל בו טראומה נוראה הפכה להפגנת חיים. חיבקנו קטלבים וליטפנו אורנים שכנראה לעולם לא יחברו לעצמם.
לפנות ערב יחד עם עדרי הכבשים גלשנו לגובה הכביש ומשם אל הים, כדי שארגיש בבית. בחוף הוציא אחד מהבנים פינג'ן מבריק להפתיע. את ההמשך רק נותר לנחש. המים בעבעו ונמזגו לכוסות. שם המתינו להם נענע ומנתה רעננות, זוטה ריחנית ולואיזה גאה. הנחנו לחום המים להפגש בשקט עם הצמחים. הבנים נזכרו במצנח הגלישה ורצו כמו ילדים קטנים בסיומה של מסיבת יום הולדת אל תור שקיות הממתקים. אחד מהם צחק בקול וקרא לי לבוא לראות מקרוב איך איש שרוצה לעוף עושה הפוך וקושר את עצמו. השני שתק יודע מהי אחריות. וככה הם רצו בחוף נדמה לי נגד כיוון הרוח, אחד קשור ושני אוחז באוקיינוס של בד, כדי להפרד מאיש אהוב שמעדיף לעוף. הם עבדו ממש קשה, צחקו וצעקו, קיללו ולא ויתרו.

בעוד ניחוח ארומתי עז משך אותי אליו, איש אחד התעלם מכוחות משיכה עצומים והמריא. עכשיו החל הקסם ואני התחלתי רוקדת כמו ילדה, שמחה על חום התה שפשט באברי מאושרת לראות שני גברים שהצליחו לעוף על זה.

הגאונות היא שברגע שתפשת את כיוון הרוח, המאמץ הופך ללא רלוונטי. יתירה מכך, המאמץ יפריע לתעופה ואף יחבל בהנאה. ההתנתקות מהאדמה היא לא טבעית ומכאן מאתגרת. הנכונות להתנגד לכוחות המשיכה (באשר הם), לסרב בעקשנות למקום האוטומטי שלנו, להפעיל כוח התנגדות הם שיאפשרו פרידה ממקום שמיצה את עצמו. תיעזרו  בעמית (רצוי אוהב סבלני ובעל פינג'ן) ותוכתרו כמנצחים. כשאתם והמומנטום הופכים לאחד, אז אפילו השמיים חדלים להיות הגבול.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s