קרה לכם שהתנתקתם?
המון זמן לא דיברתם עם חבר,
לא נגעתם בפרויקט חשוב, פשוט חדלתם מלעשות את השגרה?

זה קורה לי המון. בדרך כלל אני לא נבהלת. אני הרי נושמת, חיה. אני מכירה את עצמי – יודעת שכאשר מבחוץ נראה שעצרתי, למעשה מה שקרה הוא שנתתי לאבק לשקוע.
שש השנים האחרונות היו עבורי אינטנסיביות במיוחד. הייתי במהלכן אמא במישרה וחצי: גם אמא וגם אבא, גם אמא לילד בבית, בחוץ, בביה"ס. המון עבודה. בעיקר עם עצמי – תחושות, מחשבות, דברים שאמרתי ועשיתי והתגובות שקיבלתי.
עוד 40 יום נחגוג שש שנים למשפחה שלנו. שש שנים שבמהלכם הייתי בעיקר פנויה עבור מה שיש לי בחיים. פחות לפרויקטים חדשים. יותר לטפח את הפרח שלי מבית. פרח שלעיתים, מה לעשות, היו לו גם קוצים.

הרבה אני חבה לעבודה שלי בהרמוני, הבת שנולדה לי ראשונה. הגעתי לאימהות הנוכחית בשלה, רגועה מגובשת. כעת אני חשה שאני מתפנה. אנרגיה רבה שהופנתה קודם לבית משתחררת. אני פנויה יותר בזמן ובעיקר בראש וברגש.

המון זמן לא הייתי כאן.


בעבר כשהתאמנתי לתחרויות שחיה, שחיתי פעמיים ביום. חרשתי את המים. בחורף ברד ירד עלי ואני חותכת את המים עד הקיר וחזרה. לקראת תחרות הגברתי את הקצב. יומיים לפני – התנתקתי. הגוף נח, הראש התנקה, הכלור התנדף. יומיים זה המון זמן. אבל אז כשהגעתי לבריכה, המתח בשיאו, אדרנלין יוצא מהאוזניים, בגד-ים תחרותי צמוד אלי, הרגשתי בקריז. ליטפתי את המים שחיכו רק לי. כשנזנקתי חזרה הרגשתי ששבתי הביתה. יומיים של ניתוק.

כעת, אני כאן. פנויה. חזקה. מלוטשת מתמיד.

כדי לקבל ממני עוד אומץ לקפוץ למים, הקליקו כאן וקבלו במשך 3 ימים אימון מיוחד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s