השראה

אחרי שנה אולי שלש שלא התענגתי על סרט טוב. הערב צפיתי בסרט "חרדות" .

אני מאמינה גדולה בהשראה. כאשר אני יושבת בסרט ולכל אורכו לחלוחית מכסה את עייני אני יודעת שזהו סרט שאקרין בסדנאות חזון אישי. שתי נשים חרדיות פורצות דרך. כנגד כל הסיכויים הן עושות ובעיקר למען אחרות. שליחות חיים המשפיעה על רבבות רבות. שתי נשים ש"משהו" משמעותי חסר בחיים. מתוך אותו קושי, מתוך אמונה עצומה וכוחות נפש בלתי נדלים הצליחו להזיז הרים.

למה את חרדה? מה אתה עושה למעו שינוי גדול/ קטן?

חשוב לי לציין שהערכה שלי היא ליוצרי הסרט (פגשתי ומרשימים), חברת ההפצה (נשים מקסימות), השחקניות הטבעיות שבו שמבחינתי עובדת היותן חרדיות, נשים אינה ה"אישיו" העיקר הוא שמדובר בבני אדם שמכריעים כיצד יראו חייהם ומשפיעים לטובה על חייהם של אחרים.

לכו לצפות בהקדם. כפי שהבנתן מאז שראתי הסרט הספקתי ליצור קשר לשת"פ עם המפיצות וכולי תקווה שנקיים כנסים גדולים לחזון והשראה, תוך הפנמה: אנחנו מביימים את חיינו. סרט חובה!

חרדות / בימוי: רון עופר ויוחאי חקק. (תיעודי. ישראל 2008. 55 דקות)

עדינה בר-שלום

היא בתו הבכורה של הרב עובדיה-יוסף. היא מחליטה לעשות מעשה ולהקים מכללה אקדמית לחרדים על מנת לתת לצעירים וצעירות את האפשרות לממש את חלומותיהם ולפרנס בכבוד את משפחותיהם. כדי להצליח היא תצטרך לגייס את ברכתו של אביה.

רחל שלקובסקי (במבי)

יילדה עד היום יותר משלושים אלף תינוקות.  כאחות-מיילדת ראשית היא נחשפת למצוקתן של נשים חרדיות שיולדות עשרה ילדים ויותר, ובנוסף נושאות גם בעול הפרנסה. במבי הקימה ארגון צדקה שתומך בנשים אלו ובמשפחותיהן.

במבי ועדינה מנסות כל אחת בדרכה לתת מענה למצוקת העוני בחברה החרדית. ביחד הן מישירות מבט אמיץ, נשי ונוקב, אל החברה החרדית אליה הן שייכות.

 כתבה מורחבת בעיתון"הארץ" על עדינה בר-שלום- יישר כח עדינה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1047830.html