תרגיל 4 באימון עסקי: בסדר?

טוב שיש צג
הטלפון מצלצל. על הצג מופיע "שחר". ידידי מתעניין: "מה נשמע?".
"מסדרת, יופי". אני משיבה, מתכוונת ל: "מסדרת ואז ארגיש יופי".
חלפו שנים, עברתי בתים מגדולים לקטנים וחזרה לגדולים ואני ממשיכה להשיב: "מסדרת".
ב-24 ליוני 2005, תוך כדי עריכת סדרים ויצירת יופי, התחלנו סדרה חדשה של מפגשי חזון אישי.
חלון חדרי וילון

צריך לסיים ו …להתחייב
ב-13:00 היינו אמורים לסיים את המפגש הראשון בסדרה. הנחיתי מעגל סיכום:
א. מה הרווחתם מהמפגש
ב. מה כ"א מבקש לממש בעתיד באמצעות התהליך 
ג. ומעשית – לאיזו משימה את/ה מחויבים עד המפגש הבא (תוך שבועיים).
זה היה מדהים!
לא. לא התשובות לסעיפים א' ו-ב'. אלא, ההתייחסות לסעיף ג'. השגרתיים שבין המשתתפים התחייבו למשימות מאד עסקיות, אישיות, משימות מרשימות.

במבטא נועז
אבל, אז העזה אחת המשתתפות אישה אנרגטית, פלפלית כזו, אחת שיכולה להזיז כל הר מצד לצד ובפשטות כנה, במבטא (רומני או דרום אמריקאי, אני לא זוכרת) אמרה: "אתם רואים את השקית הזו? (מצביעה על שקית אשפה ענקית מרובת שכבות) אני כבר שבועות מסתובבת איתה לכל מקום. יש כאן כ"כ הרבה ניירות שצריך למיין, לזרוק, לתייק ולטפל. אני לא מגיעה לזה כבר חודשים. בעסק שלי אני כל הזמן יוזמת, מניעה, משווקת, נפגשת ו…הניירת מקבלת חיים משלה ונערמת. אז לקחתי את החבילה המעצבנת הזו מהמשרד ואני סוחבת אותה איתי כשק לכל מקום…עד שאפטר ממנה..וזהו עכשיו מולכם החלטתי: בעוד שבועיים נפגש והשקית הזו סוף-סוף תהיה ריקה".

מסדר רס"ר
מרגע זה ואילך כל המשתתפים שטרם דברו העזו להתחייב על משימות ארציות ואוטנטיות:
"אני מסדר את שולחן העבודה שלי….הברדק שם משגע אותי"
"אני את ארון הבגדים שלי…חייבת לזרוק 60% ממנו"
"אני את הארנק… כי מתבייש כל פעם שפותח אותו"
"אני את כל הקבצים במחשב…כבר לא יודע מה נמצא היכן".
והייתי אני (ש.ד. מהרמוני) עם כמה אלפי מיילים (מכולכם) כולם "חשובים" ב- OutLook שלי.

חברה' אין מה לעשות!?

חזון Vision יש לראות – ויזואליזציה!
אם הרים של ניירות/ קבצים/ דיסקים/ קלסרים עוברים מצד לצד לנגד עינינו, טווח הראיה הפיזית וגם זו הלא-מודעת נחסם וחש בעומס. מה לעשות, אבל הסדר (אי הסדר) משקף את מה שקורה בתוכנו.

נחמתי היא לכולנו: ארגון הנ"ל מאפשר לנו:

  • לארגן מחדש את מחשבותינו.
  • לראות בצלילות את ההווה והעתיד (ובאור חדש גם את העבר).
  • להגדיר בקלות יתירה את החזון ואת המטרות למחרתיים וגם לכאן ועכשיו.
  • אולי לגלות המחאה שטרם הופקדה.
  • ובוודאות להקל על המודע ותת המודע שלנו ממטלות לא גמורות (זנבות…)

 אצלי (כמעט) הכל בסדר
חשבתי לחשוף כאן צילום של איזור במשרד (איזור קטן אחד ויחיד! צוחק) הטעון סדר מחודש. ולהתחייב לסדרו תוך….ימים. ואז להציג את התמונה העדכנית המשופרת.

במקום זאת אני מביאה תמונה של החלון ממשרדי העטוף בוילון מוזהב הפונה אל הפיקוס הירוק (זה שתחתיו מקרקרת הצפרדע), וכול היופי הזה משקיף למערב אל הים לאור זיוה של שמש שוקעת.
ואת הסדר המוזכר לעיל אני מתחייבת לסדר תוך שבוע מהיום ולדווח לכם.
את תמונות הלפני (סדר) ואחריו אציג יחד עם התמונות שלכם באותו נושא.

ובינינו, שחר, ידידי הטוב זה שעל הצג, התעניין פחות בי ובמצוקות "הסדר" שלי. ביקש (כמו ויואלדי)  4 עונות בשנה להבטיח לו ולי ארוחה חמה ומנחמת.
"יש מרק?" נהג לשאול כשגלש לעת ערב עם רכבו אל הכביש. הרכב שהמתין לבעליו 10 שעות מעייפות בעלטת החניון ניחש את התשובה וידע לאן לפנות בצומת.

לתגובות כאן באתר על  "תרגיל 4 באימון עסקי: בסדר"
למעוניינים שליחת דוא"ל להרמוני כולל תמונות של לפני/ אחרי הסדר
לגלישה אל כלים אפקטיביים להגשמת יעדים: שאלונים, סרטון ועוד ארגז כלים לחזון אישי

מודעות פרסומת

2 תגובות על ״תרגיל 4 באימון עסקי: בסדר?״

  1. פתקים…מכתבים… ניירות…

    נחלק את אותם ה"ניירות" לשני חלקים-
    יש את הניירות "הרשמיים", שמהם כדאי (ורצוי) למצוא את המקום המאורגן (והנסתר מהעיין 😕 ),
    והכלל הוא מה שלא מעלה בך עיניין אחרי המבט הראשוני והמיידי- נגזר דינו להגנז…
    וכמו שאמרת- רצוי כמה שיותר מהר. כי אז הם מפנים לך מקום בעייניים… בנשמה…

    והעיקר, הם משאירים את הכבוד לניירות "האחרים"…
    שמהם אני לא ממהר להפטר…
    הניירות והפתקים הקטנים שאני מתקשה (והאמת, לא רוצה) להפטר מהם- הם אלה שנושאים איתם "חתיכות היסטוריה"…
    פתק קטן מהבן שכתב לי, לפני שנים, בשגיאת כתיב תמימה- "אבא, אני אואב אותח…".
    ציור של הבן הקטן יותר שצייר ציור של "מפלצת ענקית שאוכלת עלים"…
    ערימות מכתבים אישיים בני עשרות שנים…
    חלקם, אולי, ברגע זה ממש הם חסרי חשיבות, אבל עוד יגיע יומם…
    ויש את אלה שכבר קיבלו את "חשיבותם ההיסטורית"…

    יש המון חן וחמימות ב"באלאגן" האישי…

    אהבתי

  2. שלום לך,

    בכדי שיהיה כאן סדר, אתחיל קודם כל ב"שאפו" !!!
    קראתי את הדברים שכתבת בפוסט הזה.
    אמרתי לעצמי- "טוב, נו, ביג-דיל… אז צריך סדר…".
    הגעתי למקום העבודה, נכנסתי למשרדי, והתיישבתי ליד שולחן העבודה שלי.
    עכשיו, בשביל לסבר את האוזן- יש לי שולחן עבודה רחב. עשוי מזכוכית עבה, מחוסמת. באמת שולחן מעוצב ומקסים.
    ופתאום, שמתי לב שלא זכרתי מתי ראיתי את משטח הזכוכית לאחרונה…. 😦
    שתביני, יש לי שם ערימות של הצעות מחיר, הזמנות, טיוטות ועוד כל מיני מסמכים מסוגים שונים.
    והכל במה שאני קורא לו- "בלאגאן מאורגן למופת".
    כי אני באמת יודע איפה מונח לו כל נייר. והמנקה יודעת היטב שבזמן שהיא מנקה את השולחן- כל ערימה חוזרת למקומה "הטבעי"…
    ואז, בעקבות הפוסט שלך שמתי לב לשתי עובדות-
    האחת- היחידה שיודעת איך נראה השולחן המעוצב שלי- זאת המנקה…
    השניה- יש לי שם עשרות רבות של מסמכים מפרוייקטים שחלפו להם מהעולם לפני עידנים…

    ואז, עשיתי מעשה-
    ניגשתי למחסן ולקחתי לי משם ארבעה קרטונים. על כל אחד מהם רשמתי מה אמור להכנס לתוכו. ליתר בטחון וידאתי שהפח ריק וממתין גם כן…
    ואז. במהלך כעשרים דקות מדהימות מיינתי את כל הערימה אל תוך הקרטונים.
    פעמיים רוקנתי את פח האשפה מ"מסמכים חשובים מאוד", שפתאום התבררו כ"לא כל כך"…
    ואז התגלתה לי מציאות מדהימה-
    קודם כל, יש לנו אחלה מנקה. השולחן באמת היה נקי.
    שנית- ראיתי את השולחן !!!

    כל ערימות "המסמכים החשובים מאוד" עברו להם אחר כבוד לארכיון (מי שכמובן שרד, ולא הגיע לפח המרכזי), וה"נבחרת של הרלוונטיים" תפסה לה פינת כבוד קטנה בקצה השולחן, ב"טריי"…
    אני לא יכול לתאר לך איך יום חמישי היה ליום העבודה הפורה ביותר שלי השבוע…

    אז- "שאפו" אמרתי לך בתחילת דברי,
    ואהיה עימך בקשר בתחילת השבוע הקרוב…
    דניאל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s