"את חייבת לקום!" צעק הבן בשעת בוקר סבירה ממרחק של שני חדרים, מיסדרון, כלבה שרועה וגרביים מכודררות ששימשו אמש ככדורי ג'אגלינג.
"למה" צעקתי בחזרה. מקווה שקולי יעבור בהצלחה את משוכות החפצים.
מתכרבלת עוד טיפה. מעבירה בראשי את כל התסריטים שחווה ובגינם מאיץ בי – כביסה שטרם נתלתה, מחשב שקרס, הים שהגיע למרפסת, חרק שמת. מה? מה יכול להיות האירוע שמצדיק קימה חפוזה?.
ומהקירות הגיעו אלי גלי קולו הילדותי, מתלהבים, נמרצים (של אחד שישן לילה שלם וטוב):
"את חייייבת לקום, יש בוקר ממש יפה בחוץ"!

ואיך זה קשור לחזון אישי –
אוהו קשור והדוק. לפני כל פיצוחי החזון, הגדרת המטרות, תוכניות החומש, הדיונים וסיעורי המוחות על אסטרטגיית החיים. יש רק את מה שיש כאן ברגע זה – בהווה.
ח.ז.ו.ן א.י.ש.י = ראשי תיבות כאשר אחד הי' עוסקים ביש.
יש = שי
העבר=past
ההווה=present תרתי משמע.
רק אחרי הוקרת היש ניתן לבחון פנימה מה עוד נכון לנו.
אז בלילה לפני השינה אנו נוהגים בביתינו הירוק לשאול:"מה היה לך הכי כיף היום?".
ונאמר תודה.
והבן 7 ורבע עונה. 

אל תמתינו ללילה.
אל תמתינו לבוקר.
 

 עוד פירוט על ראשי התיבות של ח.ז.ו.ן א.י.ש.י בלינק הבא על במת החזון ובמאמרים.

עוד הרחבה על רעיון במת חזון בכלים.

בתמונה: פאנורמה כתומה מהרמוני (רגע קסום לפני סיום היום)