תרגיל 2 באימון עסקי: להשאיר את זה לבוקר

שתיים (אחרי חצות).

הוריקן
אכלתי המון שוקולד הערב בדרך חזרה הביתה. אז אני ערה.
למה שנוצר בגופה של מי שלרוב מתנזרת מקפאין, קוראים הוריקן פנימי.
כבר מזמן אמרתי לעצמי: "אל תקבלי החלטות כשאת ב-  High".
"זה" התחיל אתמול מאוחר בלילה. ישבתי על המרפסת מתבוננת בו והוא בי. הוא הצליח לראות אותי יותר, מאשר אני אותו. בערך 900 מטר של קו אווירי הפרידו בייננו. שמעתי את הרכבת עוברת. הפעלתי (את העיסוי של) ד"ר גב על השכמות ופתאום הרגשתי גאונה. מה לעשות!
למרות החושך ידעתי שמסביב הגינה מאד ירוקה, שהפקאנים יבשילו בחורף. שלפני יומיים איך שהתחלתי ליהנות ממנו, נפער הערסל תחתי והבן המתבונן התפקע מצחוק. ידעתי שהבית הופך להיות יפה מתמיד. ידעתי שהדרך (לבית נקי ומסודר) עוד ארוכה. אבל שאני בדיוק במקום הנכון. כמעט ראויה לנובל.

מתערסלת
ואז הבנתי שעליתי על רעיון. "גאוני" כבר אמרתי?. בדיוק המוצר שיעשה לי את זה, ישלש את העסק. אוכל לקנות ולתלות ערסלים וורודים (זוגיים) בין כל עצי הגינה. השעה הייתה מאוחרת ולא ידעתי אם לסמס לירון או פשוט להתקשר. לשמור הברקות לעצמי גרם לי לחוש אנוכית.

"יודע צדיק נפש בהמתו".
החלטתי לאפשר לד"ר להמשיך לעסות ולעצמי לספור (משמיעה, הרי חשוך) את קרונות רכבת הנוסעים שחלפה. השכמות התחממו והאימפולסיביות הצטננה, מה שבדיעבד עשה טוב למוניטין העסק וכבוד למשפחה. ההמתנה הולידה שאני לא צריכה להתקשר לי' הראשון (להלן י.ר.), אלא לי' אחר (להלן י.א). כעבור רכבת נוספת (הפעם משא), חייכתי. הבנתי שאני צריכה את שניהם. את הראשון לפרויקט קולנועי ואת השני להפקות לאור ("שימו לב למטרות העל", הערה דידקטית למשתתפי חזון אישי).

החושך נהיה צונן, הפליס כבר לא הספיק, אז נכנסתי הביתה. הנחתי יד על הכתף לוודא שהשרירים נרפו ובעיקר כדי לטפוח על שכמי כפרגון עצמי, על גילוי איפוק וטרם התקשרות לעולם (ל-שני היודים), לשתף, לסעור מוחות, ולחלק אופציות.
דרך החושך שלחתי מבט אחרון לים. הפעם הוא שלח אלי קריצה בצורה של גל בלי קול.

חמוד, פנוי אבל לא יותר מזה
בבוקר, לא הבנתי על מה היתה המהומה. הרעיון בהחלט חמוד, אבל כבר לא מסעיר.
אז, עליתי להר כדי לקחת את הבן לביה"ס.
התקשרתי לי.א. משתדלת לעשות חיקוי של מתלהבת. מהשיחה הבנתי מה שהבנתי. השרירים שלי חזרו להיות תפוסים. בדרך מההר למטה ראיתי את הים, כחול ועדיין במערב.

את הגאוניות מאמש אני אממש. אך, לעיתים עלי למשש את המציאות. להבין מה כעת ומה מחר. הרי היום אני עובדת על ההברקות של לפני 4 חודשים. אז, כן אני מאמינה בהתלהבות, בגאונות הלב, בחברים טובים ובים. מאמינה אדוקה במקלחות. הן נולדו עבורי במיוחד לשעת התלקחות הרעיונות. (היייי, שורש דומה).

לכו על זה, לכו על זה עד הסוף!
לכו קודם למקלחת.
שבו מול הרכבת בשקט (שהיא תעשה מעצמה צחוק ברעש).
אם גם למחרת יישאר הברק (בא- רק או גם נשאר) – אז לכו על זה.
וזכרו להישאר נאמנים לעצמכם ולרעיון המבריק של שנה שעברה.

זהו, מפלס הקקאו ירד.

להתייחסות בעניין

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “תרגיל 2 באימון עסקי: להשאיר את זה לבוקר”

  1. אין ספק.
    יש בלילה המון יתרונות קסומים.
    הלילה נועד בעיקר לתת לגוף ולנשמה את יכולות הרגיעה והשחרור מפעילויות היום הדחוס.
    יכולת שמתחזקת עם החושך, שנותן לדברים מימד אחר. שונה.
    ואז כאשר אנחנו "מתחכמים", ומנסים לעשות בשעות הקסומות הללו את הפעילויות "המיותרות" ואשר מפריעות לנפש לנפוש, בא היושב במרומים ומשבש לנו את אותן "פעילויות אסורות", כאילו אומר-
    "כל דבר בעיתו, לכו לנוח עכשיו. ההחלטות ימתינו למחר בבוקר. שום דבר לא יברח עד אז…"

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s