צייר לי כבשה

בחוץ סאנה תל-אביב כהרגלה. באולם שקטה (שלא כהרגלה) קבוצת מנהלים.

“אני לא יודע לצייר” לחש אחד הבכירים כשקלט אותי שולפת מכחולים, בדי ציור ופלסטלינה ירוקה מארגז הכלים שלי. מנהלים מודל 2007 חפצים ב- “מדריך להגשמת יעדים” כזה שמוקרן על הקיר ואחרי כל קליק עכברי מציע הנחיות ברורות להצלחה. לרבים חשוב בהרצאות ובחיים עצמם להישאר צופים, רושמים ו…נקיים.

לכלוך כאג’נדה

אני מציעה לשבור את הכלים: להתלכלך, להשתחרר וליהנות, לגעת בחומר, לא להקשיב החוצה לשאון העיר וההערות, אלא פנימה. במקום להתהדר בכרטיס ביקור בן 10 סמ”ר, הצביעו על הקיר והתגאו בציור
פרי מכחולכם: “זה אני היום”,
“זה העסק שלי מחרתיים”.

• מרחו צבעים כאוות נפשכם על בד קנוואס בגודל מסך פלאזמה.
• צרו “כרטיס ביקור” אוטנטי. העניקו ביטוי למי שאתם כאדם, כעסק או כמשפחה.  
• צלמו את הציורים, פרסמו אותם באתר החברה, קיימו תערוכה ארגונית.
• זכו לתשואות ממבקרים, אלו יאריכו ימים יותר ממסך הפלאזמה.

בינתיים הבכיר שבחברות המנהלים השתכנע והסכים לשתף-פעולה. כיביתי את האורות. כיסיתי את כולם בשמיכות פליס סגולות ובקול נמוך ושקט הנחיתי הדמיה.

יעד על הבד

בכל פעם שהעזתי לשבור את הכלים והכללים בחיי הרווחתי ובגדול. אני אוהבת להעיז. רוצים להגשים יעדים בחיים העסקים והאישיים? מדוע להסתפק בדיבורים?

בקיץ 2006 נכנסתי נרגשת לחנות לציוד משרדי. רכשתי בד ציור, מכחולים וצבעי אקריליק  (התמונה לפניכם). בבית לחש לי הבד:
“אני פנוי, הכל אפשרי”. ציירתי את חזוני. הציור התהווה תוך כדי.
לא תכננתי, לא חשבתי. הייתי אני - בסינר מטבח, בשמחת יצירה, מפעילה ספיראלות על הבד, מחליקה צבעים, נותנת לצבע, למכחול, שידברו בניהם. והם דיברו. בטרם יבשו הסגולים שעל הבד ו”לכלוך” הטורקיז שעל אצבעותיי  שוב נצחה האלכימאית שבי: הציור הפך למציאות חיי.

• בלוקים של נייר עבה (12 ₪) או/ ו בדי ציור (החל מ-10 ₪ ועד  100 ₪ ויותר תלוי בגודל), צבעים שבא לכם (פנדות, גואש, אקריליק, מים). אפשר גם A4 וטושים.
• הנושא: כיוון, שאיפה, צומת, דילמה, משימה, או “פס” חופשי - No Agenda .
• קדימה - תהנו!

נגעתי קלות בקערה הטיבטית שהשיבה בגונגים צלולים. קיוויתי שחברי ההנהלה יתעוררו וההארה תעניק להם מחסדיה. “על ההתחלה נרדמתי” הודה אחד הסמנכ”לים. משוויץ שהלילה לא נתנו לו לישון או אולי שהחומר “שהעברתי” מוכר לו. השאר המשיכו במשחק השקט. זו הייתה הנחייתי לשעה זו.

כוכב נולד

עולם העסקים מחייב חשיבה מסודרת, אמצעים לאמוד ולכמת תוצאות במספרים ובמילים. כאשר כוכב הצפון הוא “השורה התחתונה”, לא פלא שתורות חדשות זוכות להוקרה. קל יותר בשעת מרוץ לפנות החוצה. שם בזירה ממתינים היועץ הכלכלי, המאמן העסקי והגורו שהוגדר ע”פ ה- Financial Times כוכב עולה. חפצים בפריצת דרך משמעותית?

• פרשו לאתנחתא קלה. שם בשקט של פסק הזמן תצליחו לערוך ברור אמיתי.
• “לשבור את הכלים” משמעו להפנים שהכוכב האמיתי הוא אתם והתשובות אצלכם.

הנכונות לחוויה לא קונוונציונאלית כמו ציור, כתיבה ספונטאנית, עבודה עם הגוף יעניקו תהליך מרתק עם תוצאות מהירות ומדויקות.

וכאן ב- ZOA  “בית של עסקים ותרבות”, התבודדו חברי הקבוצה עם החומרים. במשך 20 דקות ביטאו עצמם במשיכת צבעים. כאן כל אחד יכול לצייר נחש בריח שבלע פיל.

המשך המאמר בפוסט “לשבור את הכל(ל)ים - חלק ב’: צייר לי חזון”.

פוסט זה הינו המשך של: “לשבור את הכל(ל)ים - חלק א’: צייר לי חלום”

מוח משולב

כ-90% מהאוכלוסייה “נותנת” למוח השמאלי להוביל. פרופ` מרים פאוסט מהמרכז הרב-תחומי לחקר המוח,אוניברסיטת בר-אילן מביאה במאמרה “המוח הימני ויצירתיות ” מן המחקרים האחרונים: “כאשר … צריכים להבין משמעויות של משפטים … המעבירים מסרים בעזרת צרופים מקוריים, בלתי-שגרתיים של מילים היה יתרון גדול למוח הימני. מדגיש גבריאל רעם, חוקר, מרצה ועוסק בתקשורת בלתי מילולי: .”הצד הימני עוסק ביצירה של שפה ותובנה כדי שתתאים לחוויות חדשות. וזאת לעומת הצד השמאלי של המח העובד על התאמה שטאנצית של תוויות מן העבר דרכן אנו ‘רואים’ את החוויה החדשה”.

מי תרצו שיוביל את תהליך פיצוח חזון העסק שלכם, את התוויית היעדים ומימושם?

המוח השמאלי המורגל ב: Copy ו- Paste? או הימני שיתנסה ביצירה ויביא את הדבר האחר? הפעילו את המוח הימני בכל יצירה שתגרום לכם הנאה. צפו להפתעות. הפעילו את שתי אונות המוח במקביל והשתאו מן ההכוונה שתגיע. הפעלה מקבילה יכולה להתרחש ע”י ציור בשתי הידיים בו זמנית.

החברים התיישבו, מרוככים מתמיד. כל אחד מחובר בחיבוק ליצירתו הטרייה. הרכות שעל פניהם מילאה גם את ליבם. העברתי ביניהם חפיסת קלפים “רוחניים” והם טרפו אותם כאילו מורגלים לערבב ולשלוף קלף, לפני בחירת מועמד לתפקיד. המתנתי בקוצר רוח לקריאות הפליאה שלהם.

רואים 6:6

המסע שלנו בחיים מעלה הרבה אבק לאוויר. להבדיל מרכב שטח המעיף את האבק לאחור בעודו דוהר קדימה, אנו שועטים ומעלים אבק על עצמנו. האבק מטשטש את המטרה וגרוע מכך מסתיר את עצמנו מפנינו. רק כשנסכים לעצור, ישתכנע האבק לנחות אל מקומו, האוויר לשוב לקלילותו והראות לצלילותה עד האופק. כדי להגשים חזון יש לראותו בחדות. דרך מהנה היא לחוות תהליך של Visualization : הדמיה מונחית או עצמית ואינטואיטיבית.
את מה שראו עינכם הפנימיות, העבירו ביצירה ובמשחק דרך כלים חווייתיים חדשים: ציור, כדרות, טוויה, תנועה, ריקוד, ניגון, אפייה ועוד.
מקמו את היצירה סמוך אליכם.
העיניים החיצוניות תצפנה ביצירה שוב ושוב, המוח יקלוט, ישתכנע ויממש שאיפות הלכה למעשה.
אם ציור נשמע מלכלך מדי, תוכלו לקפל ניירות לאלף עגורים. על פי מסורת האוריגאמי היפנית, קיפול של אלף עגורים מאפשר גם הוא הגשמה של משאלות.

ה”וואווו” לא בושש לבוא: “איך הקלף דומה לציור שלי” או “רגע, זה מסביר לי משהו”. ואז מגיע השיתוף הגדול. כאן כבר אפשר לראות מי באמת השתחרר מצה”ל או מי עדיין מצדיע לכללים. עת הוידוי הגיעה וכל אחד בתורו מספר את שראה בהדמיה, מציג את ציורו ואת הג’וקר שזכה לו. זוהי גם עיתה של הקשבה, שקטה ומאפשרת.

נקמה מתוקה

“לא ככה מציירים ג’יראפה”. פסקה מורתי . אז הפסקתי לצייר. זה היה בגיל חמש.

שנים חלפו. היום אני מנחה ב- ZOA (בית ציוני אמריקה) קבוצת מנהלים מאחד הארגונים הפיננסיים הבכירים במשק הישראלי. גוון הפיסטוק שעל קירות האולם הלם את נושא המפגש “פיצוח חזון אישי בעסקים”. חזרתי לצייר, ציור בשנה. ציור שמתגשם.

בלילה כשאורות המכוניות מסנוורים, יצאו בעלי התפקידים מהמפגש עם כיוון צלול וממוקד. בין טיפות גשם חדשות שניקו את האבק צחקו ורצו אנשים עם חלומות מחודשים: “רק שהגשם לא ימחק לי את החזון”. בד הציור, עליו כה שמרו כעת, ידע שמחר יביט מהקיר בבעליו החדשים עד שתופח בו עצמו רוח חיים.

את פסק הדין של מורתי ניתצתי. אילו כל(ל)ים מוכנים אתם לשבור?

שני, ציירת תמונות חדרי ילדים ונוער
(דוא”ל ששלחה אלי נחנכת ב”חזון אישי” לאחר תרגול הדמיה וציור בבית):
“הי שרונה, עמדתי מול הציור שלי. לקחתי צבע שאני הכי אוהבת ונראה הכי לא מתאים ושילבתי בציור. ההתחלה - נראתה מדהימה. הכנסתי את הצבע למקומות שהכי לא התאימו צירפתי אותו לאזורים בציור שנראו לי ככאוס אחד גדול. הסתכלתי - נראה זוועה. התחלתי לרוץ עם צבעים אחרים. הסתכלתי על הציור הבנתי למה אני כל הזמן נאחזת מול הציור - עדיין לא הצלחתי להכניס אותו ממש לחיים שלי. המשכתי לצייר. דרך הציור הבנתי שכרגע קשה לי להכניס את החיים שלי למסגרת. אני צריכה להסתכל עליהם בצבעוניות כוללת. הסתכלתי על התמונה שלי לא ידעתי איך להמשיך. כל הצבעים נראו לי ככאוס מטריף. מאיפה אני רוצה להמשיך? מלמטה למעלה? מהצד? מאיזה צד? החלטתי - מלמעלה לאמצע. לקחתי את כל הצבעים שאני הכי אוהבת שפכתי אותם לקערית ועם המכחול העברתי פסים מלמעלה למטה למרכז. זה החיים שלי מה זה חשוב מאיזה צד? זה החיים שלי. סיימתי פסעתי לאחור והסתכלתי. בחרתי בצבעים שאינם בהירים, אלא בצבעים חזקים. התמונה צבעונית. כרגע היא נראית חזקה. אפילו המקומות שלא צבעתי משתלבים בה. היא לא מובילה לכלום היא רק מראה לי את עצמי כרגע.”

על שבירת כל(ל)ים נוספים בנושא ארגז כלים אפקטיבי לפיצוח חזון ולהגשמתו תוכלו לקרוא במאמרים הבאים.

מקורות נוספים:
פרופ’ מרים פאוסט “המוח הימני ויצירתיות”
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-4679-00.html?tag=12-36-03

גבריאל רעם “לראות את העולם דרך המוח הימני”
“הנסיך הקטן”: אנטואן דה סנט-אכזופרי

“גול עצמי” קוראים למה שאני עכשו הולכת לעשות. אבל זה קורה גם לשחקנים הכי טובים. אז הסיפור הולך ככה:

“זוג הורים הולכים לרופא סיני עם הבן…”. התחרטתי.
מי שיבקש יקבל במייל את ההמשך. בכל מקרה, הפואנטה היא שאת הדבר הבא, אני מציעה רק מאחר ומיישמת אותו בעצמי.

קבעו יום בשבוע המוקדש כולו לניהול עצמי.

בשאר הימים אתם נושאים בגאון (ולעתים בלית ברירה) את כובע המבצעים. אם אתם בעלי עסק עצמאי אתם לרוב נושאים מספר כובעים ובכל יום אתם משמשים הן כסמנכ”ל השיווק/ הכספים והפיתוח של המוצר. ולעתים בנוסף להכל אתם בעצמכם המוצר.
התוצאה היא שלא נותר לכם כל פנאי - לתכנון לטווח רחוק, לראות את הדברים במבט על, לקבל רעיונות חדשים…אתם כל הזמן ב- Doing.

קבעו יום אחד בשבוע. שבו אתם עם עצמכם:

• בוחנים את התוכניות אם כבר יש כאלו
• מעדכנים לוחות זמנים ותחשיבים
• מבררים אם אתם אכן מתקדמים בכיוון הרצוי
• אוספים פתקים, מקלידים משימות למחשב ע”פ קטיגוריות
• ועוד…

יום שכולו לארגון עצמי, לאיפוס המערכת, רעיונות, תכנונים וכל מה שיעלה.

בשאר הימים לכו ע”פ המפה המעודכנת שהיתוותם.
כשמחדשים את המפה לעיתים תכופות השטח הופך להיות ידידותי ומסביר פנים.

 אזהרה: לא להתמכר לתכנון ולניהול העצמי. חשוב גם לממש.
נהלו את היומן יום בשבוע ובשאר אפשרו לו לנהל אתכם באפקטיביות.

בהצלחה. 

לתגובות באתר על הפוסט

לשליחת דוא”ל

לסרטו הוידאו - מפגשי חזון אישי - החוויה ומשובי משתתפים

טוב שיש צג
הטלפון מצלצל. על הצג מופיע “שחר”. ידידי מתעניין: “מה נשמע?”.
“מסדרת, יופי“. אני משיבה, מתכוונת ל: “מסדרת ואז ארגיש יופי”.
חלפו שנים, עברתי בתים מגדולים לקטנים וחזרה לגדולים ואני ממשיכה להשיב: “מסדרת”.
ב-24 ליוני 2005, תוך כדי עריכת סדרים ויצירת יופי, התחלנו סדרה חדשה של מפגשי חזון אישי.

צריך לסיים ו …להתחייב
ב-13:00 היינו אמורים לסיים את המפגש הראשון בסדרה. הנחיתי מעגל סיכום:
א. מה הרווחתם מהמפגש
ב. מה כ”א מבקש לממש בעתיד באמצעות התהליך 
ג. ומעשית - לאיזו משימה את/ה מחויבים עד המפגש הבא (תוך שבועיים).
זה היה מדהים!
לא. לא התשובות לסעיפים א’ ו-ב’. אלא, ההתייחסות לסעיף ג’. השגרתיים שבין המשתתפים התחייבו למשימות מאד עסקיות, אישיות, משימות מרשימות.

במבטא נועז
אבל, אז העזה אחת המשתתפות אישה אנרגטית, פלפלית כזו, אחת שיכולה להזיז כל הר מצד לצד ובפשטות כנה, במבטא (רומני או דרום אמריקאי, אני לא זוכרת) אמרה: “אתם רואים את השקית הזו? (מצביעה על שקית אשפה ענקית מרובת שכבות) אני כבר שבועות מסתובבת איתה לכל מקום. יש כאן כ”כ הרבה ניירות שצריך למיין, לזרוק, לתייק ולטפל. אני לא מגיעה לזה כבר חודשים. בעסק שלי אני כל הזמן יוזמת, מניעה, משווקת, נפגשת ו…הניירת מקבלת חיים משלה ונערמת. אז לקחתי את החבילה המעצבנת הזו מהמשרד ואני סוחבת אותה איתי כשק לכל מקום…עד שאפטר ממנה..וזהו עכשיו מולכם החלטתי: בעוד שבועיים נפגש והשקית הזו סוף-סוף תהיה ריקה”.

מסדר רס”ר
מרגע זה ואילך כל המשתתפים שטרם דברו העזו להתחייב על משימות ארציות ואוטנטיות:
“אני מסדר את שולחן העבודה שלי….הברדק שם משגע אותי”
“אני את ארון הבגדים שלי…חייבת לזרוק 60% ממנו”
“אני את הארנק… כי מתבייש כל פעם שפותח אותו”
“אני את כל הקבצים במחשב…כבר לא יודע מה נמצא היכן”.
והייתי אני (ש.ד. מהרמוני) עם כמה אלפי מיילים (מכולכם) כולם “חשובים” ב- OutLook שלי.

חברה’ אין מה לעשות!?

חזון Vision יש לראות - ויזואליזציה!
אם הרים של ניירות/ קבצים/ דיסקים/ קלסרים עוברים מצד לצד לנגד עינינו, טווח הראיה הפיזית וגם זו הלא-מודעת נחסם וחש בעומס. מה לעשות, אבל הסדר (אי הסדר) משקף את מה שקורה בתוכנו.

נחמתי היא לכולנו: ארגון הנ”ל מאפשר לנו:

• לארגן מחדש את מחשבותינו.
• לראות בצלילות את ההווה והעתיד (ובאור חדש גם את העבר).
• להגדיר בקלות יתירה את החזון ואת המטרות למחרתיים וגם לכאן ועכשיו.
• אולי לגלות המחאה שטרם הופקדה.
• ובוודאות להקל על המודע ותת המודע שלנו ממטלות לא גמורות (זנבות̷

 אצלי (כמעט) הכל בסדר
חשבתי לחשוף כאן צילום של איזור במשרד (איזור קטן אחד ויחיד! ) הטעון סדר מחודש. ולהתחייב לסדרו תוך….ימים. ואז להציג את התמונה העדכנית המשופרת.

במקום זאת אני מביאה תמונה של החלון ממשרדי העטוף בוילון מוזהב הפונה אל הפיקוס הירוק (זה שתחתיו מקרקרת הצפרדע), וכול היופי הזה משקיף למערב אל הים לאור זיוה של שמש שוקעת.
ואת הסדר המוזכר לעיל אני מתחייבת לסדר תוך שבוע מהיום ולדווח לכם.
את תמונות הלפני (סדר) ואחריו אציג יחד עם התמונות שלכם באותו נושא.

ובינינו, שחר, ידידי הטוב זה שעל הצג, התעניין פחות בי ובמצוקות “הסדר” שלי. ביקש (כמו ויואלדי)  4 עונות בשנה להבטיח לו ולי ארוחה חמה ומנחמת.
“יש מרק?” נהג לשאול כשגלש לעת ערב עם רכבו אל הכביש. הרכב שהמתין לבעליו 10 שעות מעייפות בעלטת החניון ניחש את התשובה וידע לאן לפנות בצומת.

לתגובות כאן באתר על  “תרגיל 4 באימון עסקי: בסדר”
למעוניינים שליחת דוא”ל להרמוני כולל תמונות של לפני/ אחרי הסדר
לגלישה אל כלים אפקטיביים להגשמת יעדים: שאלונים, סרטון ועוד ארגז כלים לחזון אישי